פרפרית פורימית

שיחת הוואטסאפ של קבוצת שיעורי הציור/אקוורל התפתחה אתמול בבוקר לשיתוף תמונות של תחפושות הילדות שלנו. בהתחלה חשבתי מה פתאום שאני אשתף, ואיפה אמצא עכשיו ואין לי זמן ואין לי מצברוח – אבל אז נזכרתי באלבום תמונות קומפקטי שאימא שלי סידרה פעם במיוחד בשבילי, וידעתי ששם יהיה לי קל למצוא. ואכן, היו שם שלל תחפושות: נסיכה ונסיך וכיפה אדומה ומיקי מאוס ורקדנית צוענייה, וגם נסיכה בוורסיה מצחיקה לימי חול, אומנם עם הכתר אבל עם חיתולי בד במקום גלימה, ועוד כהנה וכהנה. ושם מצאתי גם את זה:

אפשר להקליק להגדלה

על פי הכיתוב שאימי השאירה מאחורי התמונה, זה משנת 1960, עוד לפני שהייתי בת ארבע. כנראה התחפושת הראשונה שלי, שנה ראשונה בגן. לא זוכרת הרבה מאז, אבל המיתולוגיה המשפחתית השלימה לי פרטים, מה גם שיש ראיות מרשיעות: כמה צילומים קטנים בשחור לבן.

אני יודעת שאבא שלי השתמש באיזה חוט מתכת עבה וחזק, אבל גמיש למדי, כדי להכין את המסגרת של הכנפיים. ואז אימא שלי כנראה כרכה ותפרה על המסגרת בד לבן מחורר כלשהו, אולי מווילון ישן. ואז אבא שלי צבע את הכנפיים, בצבעי גואש או שמן. מהצילומים אי אפשר לדעת, אבל אני איכשהו זוכרת משהו עם הרבה כחול וכתום, אולי משום שאת הכנפיים מצאתי אחרי שנים באיזו פינה (במחסן או בארון הגרוטאות). היתר היה יחסית פשוט. לא זוכרת מי ואיך הכינו לי את המשושים/מחושים (אולי אחותי?), וגרביונים לבנים וחולצה לבנה וסנדלים לבנים מן הסתם לא היה קשה למצוא. וזהו.

המיתולוגיה המשפחתית מספרת שהתחפושת השאירה רושם אדיר בגן הילדים. זה היה בתקופה שלא כל כך קנו תחפושות מן המוכן (אבל כן העבירו לפעמים בהשאלה), והחג הזה הצריך הרבה עבודה ויצירתיות. בגן צילמו אותי גם עם ילד אחר בן ארבע בערך, שהתחפש לפרח (אולי רקפת): הגננת מן הסתם חשבה שזה מתאים. מעניין שדווקא בעניין הזה אני זוכרת שהצירוף הזה הביך אותי משום מה. את הילד הזה אני זוכרת היטב, כי אחר כך גם למדנו ביחד בבית הספר (היסודי, נדמה לי). לא נראה לי שהמבוכה שלי הייתה באשמתו.

אני מניחה שהתמונה המצורפת לפוסט צולמה אי שם ליד הבית שבו גרנו, כשאבא שלי שלח אותי להתעופף בין הפרחים וחיכה בצד עם מצלמה. סביר להניח שהפרחים היו סביונים או חרציות, שזה מה שצמח בדרך כלל בסביבת הולדתי. ודווקא נראה שהשתלבתי יפה בהוראות הבימוי ושעשיתי הכנות רציניות לעוט על איזה פרח ולעשות את מה שפרפרים בדרך כלל עושים (אבל מה הם עושים, זה לא ברור לי לגמרי אפילו היום). מה שנשאר זה זיכרון מחויך, והמחשבה אם אדע איך לרשום את זה בשיעור ציור הבא (כפות הידיים יהיו אתגר לא פשוט) ואיך להקים איכשהו לתחייה את צבעי הכנפיים.

יש מלחמה באוקראינה ודיבורי הקורונה שוב מרימים ראש ובאמת המצברוח (שלי לפחות) לא משהו, ובכל זאת מאחלת לכולם פורים שמח. ואפרופו פורים ופרפרים: יום הולדת שמח גם לקהילת פרפרים, שבימים אלה חוגגת שלוש שנים להיווסדה.

22 מחשבות על “פרפרית פורימית

  1. גם לי יש הרבה זכרונות ילדות מתחפושות שונות – אני חושבת שכשהייתי ילדה אמא שלי לא פעם תפרה (לפחות חלקית) כמה מהן.

    אני חושבת שהפעם האחרונה שהתחפשתי היתה בכיתה ו׳ או ז׳, שאז החלטתי להתחפש לרוח בכך שהתעטפתי בסדין שבו חוררתי שני חורים לעיניים. בתור ילדה בת 12 – 13 חשבתי שזה ממש מגניב, ואני זוכרת שבתחרות התחפושות של בית הספר שלמדתי בו אז, בי״ס יהודי בניו יורק, זכיתי באיזשהו מקום וקיבלתי פרס כזה או אחר. בדיעבד יש לי תחושה שקיבלתי פרס לא על התחפושת המוצלחת או המושקעת ביותר אלא אולי יותר מרחמים – מצבנו הכלכלי היה אז לא משהו (חיינו על מלגה צנועה שאבא שלי קיבל עבור הלימודים שלו בניו יורק, ואמא שלי לא עבדה) ובית הספר אולי חשב שהתחפשתי כך מסיבות של חוסר כסף ולא כי סתם פשוט זה מה שבא לי כילדה.

    אני חושבת שמאז לא התחפשתי כי הרגשתי שאני כבר ״לא בגיל המתאים״, ורק בגילאים מבוגרים אני פשוט אומרת שאני לא מתחברת לקונספט של תחפושות.

    אהבתי

    • היום אני לא מתחפשת כבר בכלל, וזה גם לא חסר לי. אבל כילדה אני זוכרת שזה היה מאוד מלהיב – בעיקר ההכנות. לקראת סוף בית הספר התיכון ההתלהבות הלכה והתפוגגה, ולא חזרה עוד.

      אהבתי

      • אני חושבת שאצלי כבר בגיל חטיבת הביניים החשק להתחפש כבר לא היה קיים. לכל היות היתה שנה בתיכון שבה לפי מסורת בית הספר השכבה כולה התארגנה על איזשהו ״משתה פורים״ שבו היינו צריכים לבחור נושא משותף ולהתחפש, אבל כתלמידה בכיתה לא משקיענית זה לא ממש דרש מאמצים.

        אהבתי

  2. איזה כיף היה ליצור את התחפושת. אמי ז"ל היתה מאד יצירתית, גם ידעה לתפור (בניגוד אלי, שאני תפרתי את התחפושות ביד, או נעזרתי בה).
    הצילום היה פרוייקט והתוצאות נשלחו לבני המשפחה בחו"ל ובארץ, כך שלי בעצם אין כמעט תמונות מפורים בימים ההם.
    אם הילד ההוא היה מחופש לרקפת, נפתרה לי תעלומה, מאיפה החיבה המיוחדת לפרח הזה.
    עדה פרפר זה הכי הכי.

    אהבתי

  3. פורים מח!
    הפרפרית ממש חמודה 🙂
    (פרפרים שותים צוף ותוך כדי מאביקים את הפרחים על ידי כך שאבקה נתפסת ברגליים שלהם ועוברת לפרחים אחרים)

    אהבתי

  4. איזו פרפרית מתוקה! וכל הכבוד להורייך על הכנת התחפושת בעצמם. כשהייתי קטנה סבתא שלי היתה אמונה על תפירת תחפושות נהדרות בשביל שנינו – אני ואחי – אבל אני פחות בקטע של תפירה. לא שלא ניסיתי…..
    כשבתי (שנולדה בפורים) חגגה שנה קיבלנו בהשאלה תחפושת חתול עבורה, והיא זחלה עם זה בכל הבית – היה מתוק ברמות. בגיל שנתיים ניצלנו onesy כתום עם פסים צבעוניים שהיה לה, הכנו כנפי פרפר מפוארות (כנראה באמת השתמשנו בסוג של חוט מתכת עבה שעליו היה לבד או משהו כזה….ותפרנו את הבד ורקמנו קישוטים…בקיצור גם היא היתה פרפר מאד מאד נחמד.
    אנחנו מזמן לא התחפשנו וגם השנה לא, אבל היה נחמד בעת ההליכה ברחבי היישוב לראות תחפושות – גם של ילדים ונוער אבל גם של מבוגרים בדרכם למסיבות. וכן, כנראה שהקורונה (שבעצם לא נעלמה מעולם) נוטה לחזור. זה פשוט לא נגמר.
    וגם המלחמה באוקראינה לא נגמרת. והסבל רק הולך וגובר. כל כך עצוב.
    אבל כמו שאני שומעת כל הזמן מכל הכיוונים – הדברים הרעים קורים מאליהם, אבל את הדברים הטובים צריך לייצר. אז ייצרי לך פורים שמח עדה יקרה עד כמה שאת יכולה.

    אהבתי

    • אכן ייצרתי:) הלכתי לעדלאידע העירונית, ואחרי שנתיים שהיא הייתה מושבתת, הייתה שם שמחה גדולה ומידבקת, והמון תחפושות נחמדות. אני לא התחפשתי, אבל נהניתי לראות.
      תודה:)

      Liked by 1 person

  5. איזה יופי עדה שבאמת כתבת פוסט על זה. ואני מחכה לציור שלך . לציורים. שהרי את לפעמים מנסה כמה פעמים את אותו ציור וכאן יש לך אתגרים חדשים . אהבתי את זה שאבא שלך שלח אותך להתעופף בין הפרחים ושציינת את הסביונים. אלו גם פרחי ילדותי בשכונת מונטיפיורי בילדותי ותמיד ייזכרו כמבשרים דבר מה.
    אני בעצמי לא הייתי פרפר וגם לא פרח. או דבורה. זה לא היה בפנטזיות של הוריי. תמיד הייתי מלכה. אבל בחיים אני לא מלכה. ההיפך. לרוב שפחה חה חה

    אהבתי

    • אבל את מלכת הפרחים, גם בחיים ולא רק בפורים:)
      עושה הכנות לצייר את זה (בשיעור הבא). הוצאתי את זה כבר במדפסת (אומנם באיכות ירודה), נראה איך יהיה.

      אהבתי

  6. איזו תחפושת מקסימה!
    ובאמת כמה יצירתיות ויכולת ביצוע היא הצריכה. התוצאה הסופית נראית מקצועית לגמרי. ואני אוהבת את התמונות האלה בשחור לבן, עם הבתים החד קומתיים ושדות הבר שכבר כל כך נדירים היום.

    אהבתי

  7. גם התחפושות שלי היו מעשי ידיה של אימא שלי או של אימא של בן דודי המבוגר ממני בכמה חדשים והיינו באמת מחליפים תחפושות. לא זוכר שניתן היה לקנות תחפושות כמו שהיום. אולי פריטים כמו כובע ומסכות קרטון.
    עשית לי חשק לסרוק את הצילומים של תחפושות הילדות שלי, אולי אצליח לקראת פורים הבא.
    ההתייחסות שלך בפוסט לתחפושת הפרפר בפוסט מתכתבת כמו כפפה ליד עם היומולדת של "פרפרים" והחפיפה במועד עם פורים 🙂
    ותודה על ההפניה והברכות.

    אהבתי

  8. פרפר מאד נחמד, וכיף ששני ההורים טורחים להכין תחפושת למענך.
    אני זוכרת שבאחת הכיתות בבית הספר היסודי היינו צריכים להתחפש לבובות. כל הילדות באו עם שמלות מקושטות ואילו אמא שלי הלבישה אותי בשמלה פשוטה ומאד התבאסתי..

    אהבתי

    • איכשהו פורים מזמן הרבה זיכרונות, ולא כולם טובים. לא כל הילדים נהנים בפורים, למרבה הצער. לפעמים המבוגרים מוקסמים ממנו הרבה יותר:)
      תודה

      אהבתי

סגור לתגובות.