לקט

אז מה היה לנו. פרה פרה:

פנסיה:
יש לי קרוב משפחה שאמר פעם, אחרי שיצא לפנסיה, שהוא כל כך עסוק עד שהוא חושב לחזור לעבודה כדי לנוח קצת. אז גם אני נהייתי עסוקה. 'אחרי החגים' פרצו בכל עוזם, ואני חזרתי להתנדבות שלי בחטיבת הביניים, פעמיים בשבוע, והתקבלתי למקהלה, פעם בשבוע, והתחלתי קורס מיינדפולנס, שזה עוד פעם בשבוע, וכמובן שיעורי אקוורל ותרגול דנית ופסנתר ועוד דברים ולא נשאר לי זמן. המקהלה זה כיף מאוד גדול, אם כי מסובך, כי שובצתי עם קולות האלט, שזה בדיוק באמצע, וזה תפקיד ליווי שצריך להתרגל אליו כי הוא קצת מבלבל. אז אני כל הזמן מכינה שיעורי בית. אשר למיינדפולנס – זו שיטה/גישה שאני מתעניינת בה כבר די הרבה זמן, וקוראת ושומעת, ועכשיו החלטתי להירשם למשהו יותר מעשי ומסודר. נראה. לא בטוח שתהיה הצלחה, כי עדה ק. ומחשבותיה הסוררות מפריעות כל הזמן להתרכז כנדרש.

טרדות:
כבר יותר משבועיים אנחנו עסוקים בבעיות אינסטלציה. נראה שהרוב נפתר, אם כי גם בזה אני לא בטוחה, וחוץ מזה נשארו ספיחים שעולים לי על העצבים. אני חייבת ללמד את עצמי ששום דבר לא נפתר במלואו, ושחייבים להשלים עם זה (וע"ע מיינדפולנס). והרי כבר חז"לינו אמרו (אולי):
It ain't over till it's over – and it's never ever over

ימי קורונה:
בשבוע שעבר קיבלנו את החיסון החמישי, המותאם לאומיקרון. לא יודעת אם נכון לקרוא לו חמישי, כי את הרביעי לא קיבלנו. פחדתי מהחיסון החדש הזה פחד מוות, אבל נוכח אורח החיים הסוער שאימצתי לעצמי אחרי החגים (ע"ע סעיף ראשון בפוסט זה), הרגשתי חשופה יותר מכרגיל. להישמר מפני קורונה כששרים במקהלה זו משימה בלתי אפשרית. יותר מתשעה חודשים עברו מאז שנרשמתי לחיסון הרביעי וביטלתי את התור בלי ללכת להתחסן, ומאז כל הזמן שברתי את הראש אם טוב עשיתי או לא. בזמן הזה כבר היה יכול להיוולד תינוק. אבל לא נולד. אז חוסנתי עכשיו, ביום שאחרי הבחירות (תכף אגיע אליהן). בינתיים העניין עובר ללא אירועים מיוחדים, אבל היות שלאיש אין מושג ירוק מה החיסון הזה עושה, או לא עושה, אני אומרת: ראה נראה, עוד חזון למועד. לפחות אני פטורה מחיבוטי הנפש, כי את הנעשה אין להשיב.

פוליטיקה:
אז הבחירות. במשך חודשים אמרתי שאני לא הולכת להצביע, כי די, כמה אפשר. בסוף, כצפוי, אמרתי אוקיי, אצביע 'יש עתיד': לא שאני סומכת שם על מישהו, אבל אולי זה הרע במיעוטו. ואני לא אוהבת להצביע למפלגות רק בשביל להציל אותן, בעיניי זו אנומליה מוחלטת. אחרי הכול, הן אלה שאמורות לעבוד בשבילי, לא להפך. את מרצ אפילו לא שקלתי. אף פעם לא חיבבתי אותם, ולא אהבתי את מה שניצן הורביץ עשה כאן כשר בריאות (לא שאת שרי הבריאות שהיו לפניו אהבתי יותר – אבל ממנו היו לי יותר ציפיות). אז חשבתי לזנוח את הצבעתי הנצחית למפלגת העבודה, ולהצביע עבור לפיד.

אז מה אם חשבתי. בדרך לקלפי דיברתי עם ראש המשפחה על המפלגות השונות, והשתכנעתי עוד יותר שאני לא אוהבת אף אחד, ופתאום אמרתי לו: אתה יודע מה? בכל זאת אצביע למפלגת העבודה. אני לא אתחיל עכשיו להסביר למה, כי זאת כמובן החלטה לא רציונלית. אבל כמה רציונלי יכול אדם להיות בפעם החמישית בתוך שלוש שנים, כשהוא יודע שבין כך ובין כך את אף אחד לא מעניין מה דעתו. בקיצור, אחרי ההודעה הזאת שלי ראש המשפחה התחיל לגחך, ועדה ק. התעצבנה עליי עד כדי כך שנעתקו המילים מפיה (שזה לא הפסד גדול, בין כך ובין כך ידעתי מה דעתה, וחוץ מזה דעתה לא חשובה). אז נכנסתי לקלפי ושמתי פתק 'אמת', כראוי לטיפשה שאני, ואז הלכנו הביתה ובערב עוד היה נדמה על פי המדגמים שטוב עשיתי, אבל כמובן שבבוקר התברר שלא. למה אנחנו עוד מייחסים איזו שהיא חשיבות למדגמי הערב – זו תעלומה בעיניי.

נו, עכשיו כל המחנה 'שלי' שקוע בנהי ובכי, כרגיל, ומאיים לעזוב את הארץ. היות שאני כבר נורא זקנה, אני זוכרת דברים שרבים אחרים, צעירים יותר, לא יודעים. למשל, שהשמאל דיבר בדיוק ככה כשבגין נבחר ב-1977 – ואילו עכשיו הוא נזכר בו בחמדה. ובכן, אני לא מתרגשת. אין לי שום תכנונים לעזוב את הארץ (וחוץ מזה, שום מדינה אחרת לא מחכה לי). מי שרוצה לעזוב שיעזוב, אני לא אומרת לאף אחד מה לעשות. אבל אם תהיה פה ממשלה יציבה לכמה שנים, אני אשמח. מחול השדים האינסופי הזה של בחירות ובחירות נמאס עליי. בן גביר ושות' הם צרה לא קטנה, אבל נותר לראות כמה מכל הסיסמאות שלהם הם באמת יוכלו לממש. שהרי כידוע, הרבה יותר קל לצווח מן האופוזיציה מאשר לממש את הצווחות בקואליציה. וע"ע ליברמן שאיים להפציץ את אסואן ונהיה שר ביטחון והסכר בכל זאת עוד עומד על תילו (שנאמר: מה שרואים מכאן לא ראו משם), וליברמן עכשיו כמעט אהוד על השמאל כי הוא נגד ביבי. מין היגיון שכזה. בקיצור: אין לי מושג מה יהיה, אבל לחגיגות האומללוּת אני לא מצטרפת – והגיע הזמן שאנשים ילמדו לנצח בכבוד וגם להפסיד בכבוד, כי בשני התחומים הללו כולנו צריכים ללמוד עוד די הרבה.

כמובן, עכשיו נשלפות החרבות: לפיד אשם, וגנץ אשם, ומיכאלי אשמה, ובלד אשמים, ואומץ אשמים. ואני אומרת: חמודים, אל תריבו, יש מספיק אשמה בשביל כולכם: אף אחד מכם לא גילה תבונה פוליטית יוצאת דופן, ואף אחד מכם לא קרא נכון את המפה, ולפחות מן הבחינה הזאת נתניהו שם את כולכם בכיס הקטן, גם אם לא נעים להודות בזה. אני כבר הרבה זמן אומרת שאני לא מבינה מה ההבדל בין מרצ והעבודה, ובין העבודה ללפיד, ובין לפיד לגנץ, ובין גנץ לחלקים היותר שפויים בליכוד. כולכם יושבים על אותה סקאלה, במרחקים קטנים זה מזה, וכולכם יכולתם ללכת ביחד. אבל לא – כל פתית שלג ייחודי רוצה להיות ראש ממשלה ומשוכנע שהינה-הינה הוא גם יהיה.

אשר ל'אומץ', שהדביקו עליהם את התווית של 'מתנגדי חיסונים': זאת כמובן תווית מטופשת, כי יש ביניהם אנשים מאוד רציניים שמבינים במדע וברפואה ושקיבלו כבר הרבה חיסונים בחייהם. אני יכולה להבין את הזעם הנורא שהם מרגישים על מה שעשו להם כאן בשנים האחרונות כשהם לא רצו לקבל חיסוני קורונה, ולגמרי מבינה למה הם לא רצו להצביע מרצ. אבל לדעתי הריצה שלהם לפוליטיקה הייתה משגה, ולא פלא שלא הצליחו. זה לא שדה הפעולה שמתאים להם. לתלות בהם את כישלון השמאל זה מגוחך, מה גם שלא בטוח שהם כולם אנשי שמאל.

טוב, הפוסט הזה הולך ומתארך וכבר הגזמתי קשות. עדה ק. התעייפה לגמרי, ולכן היא מבקשת לסיים בפסקה אחרונה קצרה, אז אני ארשה לה מיד להלן:

בלוגוספרה:
בכלל לא מתחשק לי לכתוב בבלוג.

46 מחשבות על “לקט

  1. מספיק אשמה לכולם – בדיוק. בשורה התחתונה, אחד קרא את המפה הפוליטית והפעיל את הצד שלו כיאות, ואחרים, לא. כולי תקווה שההסתייגות של האמריקאים תעודד את הביב לבלום את בן גביר וחבר מרעיו עד כמה שניתן.
    אבל למה ראש המשפחה צחק עליך?

    Liked by 1 person

      • איך אפשר משהו אחר בפוליטיקה של היום? אם את לא מאנשי 'סבא שלי ואבא שלי הצביעו ל-X אז גם אני מצביע', המצב נוטה להיות דינמי, במיוחד אם את מנסה לקדם צד שהוא קצת פחות פופולרי בארץ…

        אהבתי

        • נכון, כשצריך לבחור (שוב ושוב ושוב) את מה שהכי טוב מבין אפשרויות שהן כולן גרועות, ואחרי כל כך הרבה אכזבות – קשה לקבל החלטה מושכלת. לכן היו תקופות שבהן השתעשעתי במחשבה על פתקים לבנים, או על הישארות בבית. אבל ברגע האחרון אני תמיד אומרת, באנחה: טוב, נו, שיהיה, ננסה עוד פעם.
          ולשווא:(

          אהבתי

  2. למען האמת, אני מסכימה איתך לגבי זה שנמאס כבר מכל סבבי הבחירות האלו. יצא לי לא מזמן לשוחח עם אחד מהקולגות שלי בעבודה שאמר שהבעיה עם כל סבבי הבחירות האלו היא שהם שאופן טבעי מעלים את רף השנאה והמריבות, אבל כשהם כל כך צפופים זה פשוט מוביל לרמת מתח שהיא בלתי נסבלת.

    ואולי קשה לאנשים להפסיד כי כשהמריבה היא על ״רק ביבי״ או ״רק לא ביבי״, המלחמה היא על האגו השברירי של מי שהחליטו להעמיד את עצם הראשי ה״גושים״ ולא קשורה לעובדה שבסוף אנחנו נצטרך לחיות יחד.

    חה שאותי מפחיד בבחירה של בן גביר ובהסתכמות שלו לאפשר לביבי להמלט מאימת המשפט היא שרבים לא מבינים את ההשפעה של המדיניות הזו ברמה הבינלאומית. אם אנשים חושבים שהרעש שגופים כמו ה BDS וכמה סלבים מצייצים עושים עכשיו, הם לא מבינים מה יקרה כאן מגופים בינלאומיים שונים כשלא יהיה בית משפט ישראלי שיציג חזות של צדק ודמוקרטיה, או שתהיה פה מדיניות ימנית קיצונית. יש מדינות שעושות מה שבא להן, אבל כנראה שרוסיה או צפון קוריאה הן לא מקום ממש כיפי לגור בו.

    אהבתי

      • אם מורידים מביבי את הטייטל של ״המושחת״, הוא תמיד היה פוליטיקאי לא רע, והוא בהחלט מבין מה המשמעות של המצב. השאלה האם הוא מסוגל לשים את ישראל לפני הכל, או שאימת המשפט כל כך מהלכת עליו שהוא יסכים להרוס את יחסי החוץ של ישראל רק שיעבור החוק שיפטור אותו מהמשפט. הבעיה היא שנשמע שביבי כל כך נואש שהוא יעשה הכל כדי להמנע ממשפט.

        אהבתי

  3. לגבי הפנסיה: טוב להיות עסוק. לא חייבים לרוץ מבוקר עד ערב. זה בסדר גם לשנוץ, אם בא, לבהות בגלי הים, סתם לקרוא איזה ספר טוב. להרגע….

    אהבתי

  4. אני לא בגיל פנסיה ואני ממש מתעניינת בתחביבים כמו יוגה ופיתוח קול, ומקהלה אם אפשר. דברים שחשובים לנפש. תמשיכי כך.
    שיטת הבחירות בישראל בעייתית, יש יותר מדי מפלגות ויותר מדי קולות שמתבזבזים, כל אחד עם 2 תומכים מחליט שהוא רוצה להיות ראש ממשלה, יותר מדי אנשים שלכל אחד יש אגו נפוח והממשלה לא יציבה ליותר מכמה חודשים. נראה לי שכדאי לשנות את שיטת הבחירה למשהו יותר דומה לשיטה בארה"ב

    אהבתי

    • הבעיה היא שלפעמים יכול מישהו קיצוני להשתלט על המפלגה היחידה בצד מסוים, ואז זה גורר בעיות שלאנשים אין למי לבחור או שהם נאלצים לבחור בין לבחור מישהו מהצד ה״לא נכון״ לבין מישהו מוגזם שיכול ממש להזיק למדינה (תתארי לעצמך מישהו כמו בן גביר או ראש מפלגה ערבית נבחר לראש ממשלה)

      Liked by 1 person

  5. אין לי רגע דל" (כמו שרבקה'לה שרה) העיקר שיש לך עיסוקים לרוב ואת נהנית. לאיזו מקהלה הצטרפת? לצערי השליטה שלי על הקול אבדה, אני מזייפת וקשה לי עם זה, כי אני מאד אוהבת לשיר. גם בזמן דיבור, לפעמים אני הופכת לעלם מתבגר עם שינויים בקול ולא בא לי לבזבז כסף על פתוח קול.
    ובעניין הבחירות, כמוני כמוך. לפחות אני מכבדת את הניצחון, גם אם הוא לא לרוחי.

    אהבתי

    • הצטרפתי לאחת המקהלות העירוניות – שמה 'יחדיו'. עם הגיל הקול משתנה, בדרך כלל 'יורד'. כך הפכתי פתאום לאלט.

      אהבתי

  6. כשיצאתי לפנסיה נרשמתי לחוגים בכל ימות השבוע. גם פחדתי מהריק וגם הרגשתי שנפתח לפני עולם שלם שלא הכרתי. אבל במשך הזמן השארתי רק חוגים מעטים כדי שאוכל לקום בבוקר ולהרגיש שאני לגמרי חופשיה להחליט באותו רגע מה בא לי לעשות היום.

    אהבתי

    • בינתיים כל מה שבחרתי הם דברים שבאמת חשוב לי לעשות. ייתכן שאגיע מתי שהוא לאיזו רוויה, ואתחיל לקצץ. קורס מיינדפולנס, למשל, הוא לתקופה מוגבלת מראש, לא מאוד ארוכה.

      אהבתי

  7. 1. פנסיה:
    לטעמי, פנסיה זה דבר נהדר. אישתי, שעבדה שני חצאי משרות בשני מקומות עבודה שונים, פרשה לפנסיה מאחד מהם לפני כמה שנים – ולא הביטה לאחור.
    עבודה בחצי משרה התאימה לה כמו כפפה ליד. עכשיו נותרו לה כמה חודשים לפרישה לגמלאות ממקום העבודה השני – ונדמה לי שהיא כבר לגמרי בשלה ואפויה. אני מהמר, שגם הפעם היא לא תביט לאחור. שני הנכדים שלנו יספקו לה תעסוקה בכל עת שהיא תחשוב לצאת מדעתה.

    2. הבחירות:
    ובכן, זו הפעם השניה, ברציפות, שסירבתי לצאת ולהצביע. בדיעבד, בפעם הקודמת לא הצטערתי – וגם הפעם אינני מצטער. הופעלו עלי לחצים מצד חברים וגם מאישתי – ואני עמדתי במריי.
    גם אני חושב, שאני צריך להצביע עבור מישהו כי אני חפץ בו כראש ממשלה – ולא כי הוא הרע במיעוטו. או כי אם לא הוא – אז יבוא ביבי הנורא. אמנם הייתי שמח מאד אם ביבי היה מסתלק מחיינו לתמיד – אבל שרדנו למעלה מעשור בהנהגתו, נמשיך לשרוד עם ה"שקרן בן שקרן", כי כמו שהעיד סמוטריץ', הביולוגיה בסוף תעשה שלה, אם לא בית המשפט או ועדות החקירה הממלכתיות.

    3. מר"צ, העבודה, וכל השאר:
    מירב מיכאלי התגלתה במלוא עליבותה באותו נאום שנשאה לאחר המפלה ושהועבר בשידור ישיר בטלוויזיה. אני מאמין, שהיתה ציפייה שהיא תודיע על התפטרותה המיידית, לכן גם השידור החי. במקום זאת, היא בחרה להאשים את לפיד ולהתנער מכל אשמה…
    אני צופה, שמפלגת העבודה תדיח אותה בקרוב מהנהגת המפלגה. ממילא, היא האישה השנואה ביותר כרגע בגוש השמאל והעילה המיידית לכישלון הגוש בבחירות. יכולתי לכתוב עליה המון מילים קשות ובוטות, אבל בהתחשב בעובדה שבעלת הבלוג, שבו אני מתארח כרגע, הצביעה עבורה – אנצור את מקלדתי.

    4. שוב, מר"צ, העבודה, וכל השאר:
    משהנתון הסופי הוא שביבי ניצח, למרבה העצב והיגון, אני חייב להודות, שממש לא הייתי מצטער אם כל חמש מפלגות השמאל היו נמחקות לחלוטין. מר"צ, העבודה + 3 המפלגות הערביות. אם כבר, ניקוי אורוות כללי והתחלה מחודשת, RESTART. השמאל היהודי לא טרח להתעדכן במשך העשורים האחרונים – הוא עדיין טוען את אותם טיעונים מופרכים, למרות שהמציאות השתנתה לחלוטין. והערבים? הם פשוט שונאים אותנו ואוייבים מרים. גם בכנסת.

    זהבה גלאון הפתטית, שהוצאה מהנפטלין. מירב מיכאלי, הפמיניסטית ההזויה שנכשלה לחלוטין כשרת התחבורה. עומר בר-לב הסנילי, שעוד ידאג להביא לדין את המחבל שאזרחים הצליחו לחסל בבאר שבע. ניצן הורוביץ, שלא התעניין במיוחד בזקנה במסדרון – אבל התעניין בקיצור התור לטרנסים המעוניינים בקיצוץ הזרג שלהם, או בענייני חמץ בבתי החולים, ובשיריון מקום לזועבי. איימן עודה + אחמד טיבי, אוהבי ישראל והציונות. שלא לדבר על בל"ד. את כולם הייתי שמח לא לראות בכנסת הבאה, ללא טיפת געגוע. המצב הזה, שבו גוש השינוי ייחל למעבר בל"ד מעל אחוז החסימה – הוא מצב לא נורמלי, שיכול להתקיים רק במדינה מופרעת עם שיטת ממשל שפשטה את הרגל לחלוטין.

    5. בהתכתבויות ווטסאפ בין חברים, התכתבויות שקדמו לבחירות, הצבעתי על הכתובות שהיו מרוחות על הקיר, באותיות של קידוש לבנה. לאחר הבחירות, אף אחד לא כתב "צדקת!". כל כך קשה לאנשים להודות שהם טעו, או שמישהו אחר צדק. זה ממש עלוב בעיניי – אבל זה מה שיש.

    אהבתי

    • הייתי רוצה להאיר את עיניך לגבי תוצאות הבחירות, וספציפית לגבי העבודה, מר״צ, ואחוז החסימה.

      יש הסבר מתמטי מלא בבלוג שלי לגבי זה – אבל בעצם המנדטים שמר״צ היתה לוקחת אם היא היתה עובדת את אחוז החסימה לא היו נלקחים רק מהימין (כלומר גוש הימין לא היה יורד מ 64 מנדטים ל 60), אלא נלקחים גם מהגוש המוזר הזה של מרכז / שמאל / ערבים. כלומר לגוש הימין בראשות ביבי היו 61 – 62 מנדטים פלוס אופציה להקמת קואליציה יציבה בכל מקרה.

      לכל היותר מדובר פה על מצב שההפסד היה קצת פחות צורב, אבל הוא עדיין היה הפסד.

      הבעיה עם הטלת האשמה על מירב מיכאלי הוא לא שמירב מיכאלי לא אשמה, אלא שבעצם היא לא האשמה היחידה. הצורך ב״מפלגה שתהיה הכי גדולה שאפשר״ היא לא צורך קיומי עבור הנצחון בבחירות, אלא בעיקר עבור האגו של המועמד שעומד בראשה.

      לגבי הפתרון שהצעת. קודם כל הוא לא יעבוד, כי האינטרסים של רוב היהודים בשמאל לא תואמים לאלו של הערבים. צריך לתת לערבים לנהל בעצמם את הייצוג הפוליטי שלהם (ומצידי שיקימו מאה מפלגות שונות ושכולן לא יעברו את אחוז החסימה), ולגבש מפלגת שמאל מתון יהודית שתהיה מה שמפלגת העבודה היתה פעם: מפלגה בטחוניסטית שמאמינה שהפתרון ארוך הטווח של הסכסוך (ולמחוק את המילה ״הכיבוש״ מהלקסיקון) הוא שלום, אבל בשלב זה נכסח את הצורה למי שיעז לפגוע בישראלים. מעבר לזה, הדגש צריך להיות לא על תהליך השלום שכרגע לא רלוונטי, אלא על מדיניות כלכלית וחברתית עם נטיה סוציאליסטית, ודאגה לזכויות האזרח של מיעוטים כמו הקהילה הלהט״בית (אבל כמובן לא על חשבון הדאגה לזקנה במסדרון, ואפילו לא על הצעיר שנמצא בחדר בית חולים צפוף מידי ומטופל על ידי רופא עייף מידי כי הוא עמוס מידי).

      אם יש עדיין בוחרי מר״צ יפי נפש שרוצים להתפייט על הכיבוש, הם יהיו מוזמנים לבחור במפלגה הערבית המועדפת עליהם.

      ודרך אגב, אם היתה מפלגת מרכז רצינית כפי שהיתה קדימה בזמנו, הייתי אומרת שהיא היתה תחליף אפשרי למפלגת השמאל הבטחוניסטית שתיארתי למעלה. אבל המפלגות של לפיד וגנץ הן לא מפלגות רציניות בעיני אלא יותר מפלגות אווירה ולכן לא ראויות לזה.

      אהבתי

      • שלום עדי.
        אמנם לא הלכתי לבדוק את ההסבר המתמטי המלא – אבל ברור לי, שאם מר"צ היתה עוברת את אחוז החסימה – עדיין נתניהו היה מנצח. הנקודה המעניינת היא, מה היה קורה אם גם בל"ד היו עוברים את אחוז החסימה, בנוסף למר"צ? אז כבר היה סיכוי לתיקו.

        אני לא חושב ש"יש עתיד" היא "מפלגת אווירה". אני חושב, שלפיד הקים מפלגה "רצינית". הבעיה היא, שלפיד עצמו לא מספיק רציני. היו לי ציפיות מהאיש, אני מודה. והוא איכזב אותי. יש המון אכזבות קטנות, ויש גם גדולות. אחת האכזבות הגדולות: בזמן מגיפת הקורונה הוא השאיר לבנט לאכול את כל החרא. טייל ברחבי העולם, כשר החוץ. למרות התואר "ראש ממשלה חלופי" הקפיד לא להשתתף בישיבות קבינט הקורונה, שמא ידבק בו הכישלון, במידה והמלחמה בנגיף לא תצליח. מה שלפיד בעיקר עשה היה למלמל סיסמאות נבובות.

        אבל – וזה "אבל" גדול – הוא טוב בעיניי פי מיליון מנתניהו.

        וכאן נשאלת השאלה: האם לבחור בלפיד הכושל רק כדי לעצור את נתניהו?
        עבור מצביעים רבים, התשובה היא "כן!" נחרץ – ואני לגמרי מבין אותם.

        הכישלון הוא לא הכישלון של מירב מיכאלי לבדה. למרות שהכישלון שלה ברור ומנצנץ למרחקים.
        הכישלון של "ממשלת השינוי" הוא, שהיא לא הצליחה לבצע שינוי אמיתי משך השנה וארבעה חודשים שהיא היתה בשלטון. כשיש פיגוע ביטחוני כל יום – הציבור קצת מתקשה לזכור שהממשלה הזו הכחידה את הטילים ובלוני התבערה מעזה. כשיוקר המחייה מכה בעוז והחזר המשכנתאות משתולל – הציבור מתקשה לזכור שממשלת השינוי קיבלה כלכלה עם בור תקציבי ענק בגלל הקורונה, והיא מעבירה לנתניהו כלכלה מאוזנת עם עודפי תקציב. כשמחירי הדיור עלו בשנה האחרונה ב – 19%, הציבור מתקשה לזכור שהם עלו בהתמדה משך כל העשור הקודם, בזמן שלטון נתניהו והליכוד. ומה עשתה הממשלה כדי לרסן את מחירי הדיור? לא כלום ושום דבר. ויש מה לעשות: להוריד את מחירי הקרקעות שבבעלות המדינה דרך מינהל מקרקעי ישראל. להגדיל את כמות אישורי העבודה לפועלים זרים – היום בעיקר סינים – לעבודה בבנייה. לחתום חוזים עם חברות סיניות לבנייה ממשלתית לשכירות ארוכת טווח, בדיוק כמו שחברות סיניות חצבו את "מנהרות הכרמל" או את התוואי של "הרכבת הקלה" של גוש דן. יש הרבה מה לעשות, אבל הממשלה הזו, בדיוק כמו הקודמות לה, התרגלה למצוץ כסף מהציבור בלי לספק תמורה נאותה. וכאשר הפשיעה משתוללת, בעיקר הפשיעה הערבית, כאשר אין משילות בנגב ובגליל, כאשר טרקטורים נשרפים, פרות ועגלים נגנבים, מערכות השקייה סובלות מחבלות, נסיעה בכבישי הדרום משולה ל"רולטה רוסית" – ואף אחד לא עושה כלום בעניין – יש מקום לעליית "מישהו חזק" כמו בן-גביר.

        הכישלון מתחיל בהתחלה: ממשלת השינוי לא ניסתה להעביר את "חוק הנאשם" שהיה מונע התמודדות מחודשת של נתניהו. גם לא חוק, שלא מאפשר לשבת על כס השלטון יותר משתי קדנציות או שמונה שנים. למרות שהבטיחו לעשות זאת.

        אני מתרונן לראות כיצד איילת שקד לא עברה את אחוז החסימה. אני שמח, שמר"צ לא עברה. עוד יותר שמח, שבל"ד לא נכנסה לכנסת. המגמה הזו חיובית בעיניי. שמפלגות הזויות עם מצע עתיק ולא רלוונטי ולא ביטחוני, או לא ציוניות, או שבראשן עומדת נחש ממין נקבה שהיא גם כישלון חרוץ – שכל אלו לא יעברו.

        לפיד לגמרי אשם. הוא לא הצליח לאחד בין המפלגות הערביות, אפילו לא לגרום להן לחתום על "הסכם עודפים". האגו שלו גרם לו להתייחס בזלזול לאזהרות לגבי מר"צ והעבודה. יש כאלו שסבורים שזה היה במכוון, כדי להוריד אותן מהמפה הפוליטית. אין לי בעיה עם הרצון להכחיד אותן, ואני בעד הצעתך ל"מפלגת שמאל מתון, יהודית וביטחוניסטית". הבעיה היחידה היא שבינתיים ביבי והגוש שלו חזרו לכס השלטון…

        אהבתי

        • יש סיבה טובה לכך שלפיד וגנץ הצליחו בכזו קלות למשוך אליהם בוחרים של מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית. אבל לצערנו ״דינוזאור״ לא בהכרח יכול להשתנות כדי להתאים את עצמו לסביבה החדשה, ובהחלט היה ראוי שתקום מפלגה חדשה.

          (במאמר מוסגר אני אומרת שמר״צ נכשלה מסיבות אחרות – היא התרכזה יותר מידי ב״הכיבוש״, והתעלמה מהמצע החברתי שאנשים כמו שולמית אלוני קידמו במשך שנים במקביל לקו מדיני מסוים).

          הבעיה היא שהמפלגה של לפיד היא לא התחליף. לפיד מלכתחילה הכניס את עצמו תחת הכותרת ״מפלגת מרכז״, שבמקרה שלו בעצם אומרת ״ללכת עם, להרגיש בלי״. הוא מעוניין בקולות מהשמאל בתור ה״בייס״ של הבוחרים שלו, אבל לא רוצה שיזהו אותו עם השמאל, כנראה בניסיון למשוך בוחרים מהימין שלא מתלהבים מהמושג ״שמאל״, בין אם מסיבות היסטוריות ובין אם בגלל הטרלולים של ביבי שהשמאל הוא זה שמנסה להפיל אותו.

          העניין הוא שקודם כך, לפיד מציע רק דיבורים יפים שמושכים אנשים (באותה צורה שבה ביבי מושך אחריו את הקהל בימין), אבל אין מאחוריהם תוכן. לא סתם ליאור שליין כינה את לפיד ״החלולן מהמלין״ באחד המונולוגים שלו, ובמשך שנים כל הזמן מצביע על סתירות בדברים שנאמרו על ידי לפיד במשך שנים על אותם נושאים – החל מהשאלה האם שר האוצר צריך להיות כלכלן, וכלה בנושאים של הדתה או של פתרון מדיני ארוך טווח. אני מניחה שמהסיבה הזו הוא משדר לך שהוא איש ״לא רציני״, למרות שהוא הצליח לאורך זמן למשוך למפלגה עצמה אנשים טובים.

          מעבר לזה, הוא באמת מנסה למוטט את מפלגות השמאל לא כדי לשקם את השמאל (כפי שאתה הצעת) אלא כדי באמת שהוא יהיה האלטרנטיבה היחידה לביבי. כנראה שיותר מהעובדה שיש בשמאל כמה מנדטים בודדים (שבלאו הכי יהיו שלו באופן טבעי), הוא כנראה באמת חושש לדעתי מהאופציה שתהיה התאוששות כזו ויקום מישהו שיחליט להקים מפלגת שמאל אמיתית עם תוכן אמיתי שתמשוך חזרה את הבוחרים. לדעתי הוא אהב את המצב שבו מר״צ והעבודה תמיד על סף היעלמות שבסופו של דבר לא קורית, ואני חושבת שההתמוטטות של מר״צ אולי מהווה בשבילו אפשרות למצוא שעירה לעזאזל לכשלון, אבל הוא ממש מתפלל שלא יהיה חידוש לשמאת ומפלגת העבודה תשאר שם כדי לקרטע לה.

          הגישה שלו לבנט היתה דומה כפי שאתה מציין – הוא היה בחו״ל בתקופת הקורונה כדי להמלט מכשלון, אבל עכשיו שמח לקחת קרדיט על עבודת הממשלה כי הוא כיום ראש הממשלה בפועל.

          ובינינו – גם לפיד בהרבה מובנים הוא נחש. הוא מנסה להראות כאדם צנוע וחביב, אבל הקטנת השמאל וההתנהלות שלו שאתה ציינת מול בנט כנראה מעידות אחרת.

          אהבתי

    • 3. ראשית, תודה על נצירת המקלדת:)
      למיכאלי יש בהחלט אחריות למה שקרה, אבל היא לא היחידה בזה. למשל לפיד שסירב לאחרונה להוריד את ארוז החסימה (אף שהייתה אפשרות טכנית לעשות את זה) אשם לא פחות ממנה. אבל אני חושדת שקל יותר להשתלח באישה, ועוד פמיניסטית נוסף לכול. אגב, אני די מעריכה אותה בדרך כלל, אבל רחוקה מלחשוב שהיא מושלמת, ואני גם די בטוחה שהיא תודח על ידי המפלגה שלה – כי זה מה שהם תמיד עושים אחרי בחירות שבהן לא הצליחו. אני לא חושבת שהדחה כזאת תעזור להם, אבל באמת כבר לא אכפת לי. נראה לי שהם גמרו את הקריירה.
      5. כמובן, אנשים לא אוהבים להודות שהם טעו. כשאני נזכרת במחול השדים שהיה בשנים האחרונות סביב הקורונה, ההגבלות והחיסונים – ורואה איך אף אחד (לא ממקבלי ההחלטות ולא מהציבור הרחב שניבל את פיו ברשתות החברתיות) לא מודה שאולי טעה (על לבקש סליחה אני כבר בכלל לא מדברת) – אני משפשפת את עיניי בתדהמה. אבל ככה זה.

      אהבתי

  8. יופי שאת עסוקה וטוב שהלכת להצביע.
    אני אמנם צעיר ממך ולא זוכר את אלה שאיימו לעזוב את הארץ כשבגין עלה לשלטון אבל זוכר את אלה שאיימו איום דומה אם שרון יעלה לשלטון (ובסוף הוא היה ראש הממשלה הטוב ביותר ב-20 השנים האחרונות…)
    על אומץ שמעתי לראשונה כשבוע לפני הבחירות ואצלך זאת הפעם הראשונה שאני רואה שמאשימים אותם בהפסד השמאל. 13000 קולות לא היו משנים הרבה (אלא אם כולם היו הולכים למרצ אבל ברור שזה לא היה קורה).

    אהבתי

    • אם הבנתי נכון, למרץ היו חסרים 4000 קולות, אז יש אפשרות שחלק ממצביעי אומץ היו יכולים לספק אותם. אבל אפילו אם מרצ הייתה עוברת, נתניהו היה כנראה מנצח, כך שכל ההאשמות הן אומנם ספורט נחמד למיואשים, אבל לא יוצא מהן כלום.

      Liked by 2 אנשים

  9. דווקא יצא לך רציונלי למדי, בהשוואה להרבה ניתוחים, פרשנויות ונבואות שפרסמו אחרים. או לכל הפחות, מפוכח. טוב שיש בלוג, וטוב שאת מפרסמת.

    אהבתי

  10. ישנה גברת היסטרית אחת בטוויטר שמנסה להבעיר אש, לא ממש הולך לה. הקהילה ה"עליזה" פרסמה כמה וכמה הערות ושנינויות, אבל עד אשר יקרה משהו קונקרטי – עולם כמנהגו.
    קהילת החינוך, בעיקר מורי מח"ר שהתאגדו למלחמת חורמה ברפורמה מעלה קשיים ופחדים ביחס לשר.ה החדש.ה, שמא הרפורמה תוטמע עוד יותר [חיסכון כספי ניכר], התאמה לצמצום הרוח לטובת ה"לשונות" – מתמתטיקה, אנגלית, לשון עברית, מחשבים. אגב, מקצועות אלה יתקבלו היטב בחינוך העצמאי, כי ישארו מלאן שעות מתוקצבות ללימודי קודש.

    אהבתי

  11. לגבי שלב הפנסיה אז כן, בהחלט שלב עסוק מאוד מאוד. גם אצלי.
    ולגבי התוצאות… אז לצערי מאז הבחירות ההן שאחריהן הצהירו רבים שיעזבו, אכן רבים עוזבים. ובעיקר כאלו שהם מהמחנה שמשרת, שעובד ומשלם מיסים. לא את ולא אני, אנחנו כבר בפנסיה. אבל צעירים, מוכשרים בעלי מקצועות שיכולים- עוזבים.
    ואולי לא יעשו אלה שנבחרו כל מה שהצהירו – מספיק שמורשעים ונאשמים יושבים בראש והם ישנו כמה חוקים… לא צריך יותר.
    כמה עצוב לי.

    אהבתי

    • הערה בנוגע ל'מחנה שמשרת' – אם כוונתך לשירות בצבא, צריך לזכור שרבים מהמשרתים היום הם דווקא מן המחנה הפוליטי שניצח בבחירות. גם הרכב הצבא השתנה בעשורים האחרונים.

      כפי שכתבתי בפוסט, אין לי מושג מה יקרה – אבל אני מסכימה איתך: משמח זה לא.

      אהבתי

  12. דווקא אבא שלי המשיך לעבוד אמנם בחצי משרה, כאשר יצא לפנסיה.
    אבל בתקופה שחליתי בקורונה הוא הפסיק ומאז לא חזר לשם וסתם מושך את הזמן.
    ככה הוא מעביר את הזמן שלו בלעשות שום דבר (אקא בתוך הסמארטפון).
    אמא שלי לעומת זאת יודעת להעסיק את עצמה ככה שהיא כל הזמן עסוקה.
    יצא לי לראות את ניצן הורוביץ כשעוד הייתי מאושפזת בבי"ח, הוא הגיע לביקור בתור שר הבריאות, טיפוס יהיר ומתנשא. הוא עשה חתיכת נזק למרצ בשנה המסכנה הזאת שהם היו בממשלה. לפעול בניגוד לאידיאולוגיה ולערכים של המפלגה שלך, שלך ושל הציבור שאתה מייצג, זה big no no.
    אגב, אותי מצחיק שהביביסטים הפכו את ישראל ביתנו (ליברמן) למפלגת שמאל, היא נחשבת מפלגת ימין ניצית אפילו. איזה שמאל ואיזה נעליים?
    גם מצחיק אותי (והאמת אפילו מעציב אותי במובן מסויים) שתומכי ליכוד חושבים שממשלת השינוי שהייתה סך הכל שנה, יצרה את הבעיות שיש במדינה מבחינה כלכלית ובגללם עלה יוקר המחיה. כאילו בואי, 20 שנה לפחות שהליכוד (בצורה כזאת או אחרת) הייתה מפלגת השלטון, 20 שנה שהמצב בשנים האלה רק התדרדר. בשנה אחת אי אפשר לעשות שינוי כזה גדול שימנע את המצב הנוכחי, מה גם שכל העולם סובל מאינפלציה ועליית מחירים.
    יש הבדל דיי מהותי בין מפלגת העבודה (מפלגת מרכז עם נטייה שמאלה) לבין מפלגת מרצ שהיא שמאל (ואפילו שמאל קיצוני בשנים האחרונות).
    אגב המצע של ש"ס בהמון נושאים נראה כמו העתק הדבק של המצע של מפלגת העבודה (רק שהם סקטוריאליים, והעבודה לא).
    כל המפלגות הקטנטנות האלה שצצות כמו פטריות אחרי הגשם, לא משיגות בסוף שום דבר.
    אני לא אשכח איזה באאזז היה על המפלגה הזאת שהקים משה פייגלין לפני כמה שנים, וגם הם לא עברו.
    בכלל מוזר לי להגיע לקלפי ולראות 2 מגשים עם כל כך הרבה פתקים של מפלגות שונות, שחצי מהן אני בכלל לא מכירה (כי הן מפלגות אופנה שצצות ונעלמות).

    אהבתי

    • אני חושבת שיש הבדל משמעותי בין ש״ס למפלגת העבודה בזה שמפלגת העבודה עדיין מעודדת אנשים עניים לצאת לעבוד גם אם היא דואגת לחלשים, אצל ש״ס הדאגה ל״חלשים״ משאירה אותם כאלו בזה שהיא מעודדת אותם להשאר דתיים שלומדים תורה ולא עובדים. זה שינוי מאוד משמעותי.

      אהבתי

      • ההבדל המהותי בין ש"ס לעבודה, זה שש"ס היא מפלגה סקטוריאלית, היא דואגת רק לסקטור שלה ולא לכלל האוכלוסיה.
        זה נכון שהם משמרים את המצב הנוכחי, לא מעודדים לצאת לעבודה וכל מה שהזכרת, אבל לאנשים יש את הבחירה שלהם ויש אוכלוסיה חרדית גדולה למדיי שכן עובדת.
        אבל גם ש"ס וגם מפלגת העבודה הן מפלגות מאוד סוציאליסטיות.

        אהבתי

    • ליברמן בכלל לא שמאל, אבל מאז שהוא נגד נתניהו, גם בשמאל יש לא מעט שמחבבים אותו. עולם הפוך:)
      מסכימה בעניין המפלגות הקטנטנות: בלבול מוח מיותר.

      אהבתי

  13. אתחיל כמו תמיד: איזה כיף שכתבת. במיוחד לאור הסעיף האחרון…..:)
    שנית, וואו: עד שהגעתי התמלא פה בתגובות ובשיחות שלמות – אולי כדאי לי תמיד לחכות כמה ימים ורק אז להגיע להגיב, מאד מעניין פה בתגובות, לא רק הפוסט עצמו 🙂
    ועכשיו לגופו של פוסט:
    פנסיה. בהחלט עשויה להיות תקופה עמוסה ומהנה. שמחה שהימים מתמלאים בפעילות ובתוכן. וכמה רצינית את שעושה שיעורי בית!
    אוף, עדיין לא נפטרת לגמרי מבעיות האינסטלציה????? קיויתי שזה כבר מאחוריך! מאחלת לסיום ופתרון מלא ומשביע רצון.
    אז בסוף התחסנת נגד אומיקרון? ברכות. אנחנו עדיין לא. נראה כשנחזור מניו זילנד…אם ומתי.
    שמחה שזה עבר אצלך ללא תופעות מיוחדות.
    בחירות: דווקא הגיוני מאד להתלבט ולשנות את הדעת כפי שקרה אצלך הפעם. בן של חברתי 'מחברת' כתב בפייסבוק פוסט שהסביר מדוע זה לא נכון להצביע "אסטרטגית" – כלומר להצביע רק עבור מי שעשוי לנצח, ולהמנע מהצבעה בעד מפלגה אהודה (שלא לומר אהובה) רק כי ברור שהיא לא תעבור את אחוז החסימה וכו. הפוסט הזה אמנם שכנע את 'מחברת' להצביע בעד איילת שקד (כן כן היא החברה ה"ימנית" היחידה שלי ) ובכך באמת הלך הקול שלה לפח, אך מאחר שהיא ממילא היתה מצביע ימין כלשהו, זה פחות משנה לי אישית.
    מכורח הנסיבות (רכישת כרטיסי הטיסה כחצי שנה מראש) לא יכולנו הפעם להיות בארץ כדי להצביע, וכנראה זה לא באמת היה משנה את התמונה. היה לי די ברור שביבי והדתיים והימין עומדים להתחזק ובגדול. השאלה רק היתה: עד כמה. ובכן ראינו עד כמה. אני ושכמותי במיעוט כבר הרבה זמן.
    אני מקבלת את הודעות הוואסטאפ של הנהי שאת מדברת עליו. לשמחתי אנחנו קצת מנותקים מכל האווירה בארץ ופחות מתעדכנים בחדשות אבל אל דאגה, זה ייפול עלינו ברגע שנחזור.
    לגבי 'אומץ' גם כשהייתי בארץ הייתי די CLUELESS לגביהם. וגם עכשיו.
    ובכלל כל נושא מתנגדי החיסונים מרגיש לי לא רלוונטי כרגע.
    אז תודה לעדה ק. שלא מנעה בעדך לכתוב את הפוסט למרות חוסר החשק. בתקווה לימים טובים והמשיכי ליהנות בפנסיה.

    Liked by 1 person

    • לגבי איך לבחור: אולי לא צריך לחשוב על אסטרטגיות, אלא פשוט לבחור במפלגה שמייצגת הכי טוב את הדעות שלך לפי האידאולוכיה שהיא מפרסמת? במצב כזה הכנסת תשקף בצורה הכי טובה את הדעות של אנשים ולא רק שנאה לצד השני…

      Liked by 1 person

    • תודה על הפוסט המושקע, ועוד מהצד השני של העולם:)
      בהחלט נראה לי מתאים להצביע למפלגה שחיים איתה בשלום, במקום להתחיל בכל מיני חישובי אסטרטגיה. הצרה היא שאני לא מוצאת אף מפלגה כזאת, כולן כבר עלו לי על העצבים:(
      'אומץ' הם לא כולם מתנגדי חיסונים, הם מתנגדים למדיניות ממשלה שלוקחת לעצמה סמכויות מופרזות (שפוגעות בחופש הפרט בצורה מופרזת ביותר) על סמך בסיס מדעי לא שלם. בעניין הזה אני די מסכימה איתם (וזה ממשיך וימשיך להיות רלוונטי), רק שאני חושבת שריצתם לכנסת הייתה מיותרת.

      Liked by 1 person

      • אני נזכרת באיזה מצב היינו בתחילת הקורונה, ובאיזה מצב אנחנו היום מבחינת מגבלות – ובעיני חלק משמעותי מהשיפור והחזרה הכמעט מלאה לשגרה נובע מהחיסונים.

        אהבתי

        • זה בהחלט ייתכן. גם הווירוס עצמו השתנה, אולי בגלל החיסונים ואולי גם מסיבות אחרות. אבל כפי שכתבתי, למרות התוויות שמדביקים למפלגה הזאת, היא לא עוסקת רק בחיסונים – אלא למשל בהגבלות הקשות על תנועת לא-מחוסנים (כדי שלא ידביקו אחרים) – בעוד שעד היום לא לגמרי ברור באיזו מידה החיסון מונע הדבקה.

          אהבתי

          • אם אני זוכרת נכון את ההסברים שניתנו לנו בזמנו, החשש הגדול היה מכמות גדולה מידי של חולים קשה שיזדקקו למיטות בבית חולים ובמיוחד במחלקות הטיפול הנמרץ וההנשמה למיניהן, עד כדי כך שלא יהיה מקום עוד לחולי קורונה או לאחרים שזקוקים למקומות האלו (למשל חולי לב אחרי התקף).

            לכן היתרון של החיסון שהופך את התחלואה לקלה יותר, גם אם הוא לא מונע תחלואה לחלוטין הוא בכך שהוא מפחית מספיק את התחלואה הקשה כדי למנוע חוסר מקום בבתי חולים, ולכן יכולנו להסיר את המגבלות.

            במקביל נוצר מצב שבו באמת המוטציות של הנגיף הפכו להיות קלות יותר, אבל זה לא בהכרח קרה כבר מההתחלה – למשל זן הדלתא היה גם מדבק יותר וגם הוביל ליותר תחלואה קשה בקורונה, אז אי אפשר היה להסתמך כך זה. ואולי אנחנו חווים תחלואה קלה יותר לא בגלל המוטציות אלא בגלל החיסונים שהפחיתו את חומרת המחלה?

            אהבתי

            • כפי שהסברתי, אין לי ויכוח עם הדברים שכתבת, בוודאי לא בעניין העומס בבתי החולים בשל חומרת המחלה. אבל השאלות המועלות לגבי התו הירוק קשורות למידה שבה החיסון אכן מנע הדבקה. יש אי בהירות בעניין הזה. היות שכך – אולי היה אפשר למצוא פתרון טוב יותר מזה שמנע מלא-מחוסנים להגיע לעבודתם או לבתי הספר שלהם. אומיקרון, אגב, על פי מה שהבנתי, מדבק הרבה יותר מקודמיו, עם חיסון ובלעדיו.

              אהבתי

סגור לתגובות.