דרכי נועם

אי אפשר להתעלם בימים אלה מפועלו של אבי מעוז ממפלגת נועם – אבל כבר נאמר ונכתב על כך מספיק, אין לי כוונה לחזור על הדברים. ובכל זאת, על שם המפלגה שלו, 'נועם', יש לי כמה מילים לומר.

אני לא יודעת מה הביא את המפלגה לבחור דווקא בשם הזה, אבל מניחה שזה קשור לפסוק מספר משלי (ג' 17), "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". בוויקימילון מצאתי פרשנות שעל פיה "דרך התורה הינה ללכת בדרכי נועם ומטרתה הבאת שלום, לנהוג בצורה מכבדת ומנומסת." אני מניחה שאבי מעוז מכיר את הפסוק הזה ואת המדרשים עליו יותר טוב ממני.

לקראת יום הולדתו השלושה עשר ליוויתי את הילד שלי לבית הכנסת שתי שבתות בחודש, כדי שילמד משהו על טקס העלייה לתורה הצפויה שלו. בחרנו בבית כנסת קונסרבטיבי, ואני חוששת שאני התעניינתי בנעשה בו קצת יותר מהילד, ואהבתי ללכת לשם. הכי אהבתי את החלק שבו מחזירים את ספר התורה לארון, ואז כל הקהל (כולל נשים) שר על תורת חיים ועל דרכי נועם ונתיבות שלום, ואף מבקש 'השיבנו ונשובה, חדש ימינו כקדם'. והיות שהיו שם גם נשים ששרו, הסיום הושר בשני קולות. אני אהבתי את השיר הזה וחיכיתי לו תמיד. לא ידעתי מנין לקוחות המילים, אבל מאז שיש גוגל, לא בעיה למצוא.

אני תוהה מה הקשר בין דרכי נועם ונתיבות שלום לבין האמירות של אבי מעוז ואוצר המילים שהוא משתמש בו. אני לא דתית, אבל יש בי לא מעט כבוד ועניין כלפי הדת, ואני מוצאת הרבה יופי בחלק מן הטקסטים שלה. לא מבינה איך אדם מאמין מרשה לעצמו לדבר (על מי שנבראו בצלם!) כמו שאבי מעוז מדבר, ולא יודעת איך הקביעה שאפילו יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, אינה מרתיעה אותו. ומה שהכי נשגב מבינתי הוא איך מי שבאמת מאמין באלוהים בכל מאודו, יכול לחשוב שאלוהים דורש ומקבל את הרטוריקה האיומה שבה מעוז משתמש, ושנחוצים לו – הוא, שברא עולם בשישה ימים – סייעים וסגנים שיעזרו לו לממש את מצוותיו (בהנחה שאלה אכן מצוותיו). מה, אלוהים לא יכול לבד?

לא, כי זה באמת נשגב מבינתי.

22 מחשבות על “דרכי נועם

  1. מצד שני בתנך וביהדות יש הרבה מאוד ענישה די אלימה (סקילה באבנים וכו׳) כך שדרכי נועם זה כנראה שולי אצלם.

    אהבתי

    • יש בתנ"ך כל מיני דברים מכל מיני תקופות – ואכן הבחירה בחלקם על פני חלקים אחרים מלמדת לא מעט על הבוחר. ובכל זאת אני לא יכולה להבין איך אדם שהתורה היא נר לרגלו מרשה לעצמו להתנהג כך. יש כאן סתירה שאני לא מצליחה לפתור.

      Liked by 1 person

      • חלק גדול מהאמונה היהודית כיום היא בעצם כפיה – למשל הניסיון לכפות כפיה של סגירת עסקים בשבתות גם באיזורים חילוניים שאין בהם אדם דתי שזה מפריע לו היא חלק מהפילוסופיה שבה צריך ״להלחם״ בכל דבר שסותר את התורה בכל הקהילה היהודית גם בקרב לא מאמינים.

        לכן הם כל כך רוצים לחנך ילדים חילונים.

        אהבתי

  2. אה, אני לא כל כך מאמין ב"דרכי נועם".
    אני כן מאמין שאנחנו "חיות אנושיות", וחלק מאיתנו בהמות של ממש – ואינני מתכוון דווקא ללהט"בים, כמו שמעוז וסמוטריץ' מתכוונים.

    אני חושב שההיסטוריה הוכיחה, שהרבה יותר אנשים מתו בגלל הדתות השונות מאשר אנו רוצים להאמין. בני אדם הם החיות היחידות שהורגות את בני מינן סתם כך – ואיזה תירוץ עדיף כדי לממש את תשוקת ההרג הזו מאשר "מלחמות דת" כמו ה"גיהאד"?
    לא שליטה על טריטוריה, לא על מזון, לא על הנקבות שבעדר. לא מריבה על הישרדות ועל דור העתיד. בוא נהרוג אותך, סתם כך, כי אתה מאמין ב"חבר דימיוני" אחר משלי.
    לפחות לחבר'ה האלו (מעוז וסמוטריץ') יש אידאולוגיה. לא רק תשוקת הכסא, לא רק ניסיונות להימלט ממשפט פלילי. גם משהו…

    ולגבי "איך הוא מרשה לעצמו לדבר כך על מי שנבראו בצלם":
    רבים הם האנשים, שמייצרים עבור עצמם "דת פרטית" משלהם.
    כלומר, הם בוחרים איזה מצוות למלא – ואיזה לא.
    נניח: אישה ששומרת כשרות – אבל מתלבשת חשוף ולא שומרת נגיעה.
    גם אבי מעוז בחר לו דת משלו.
    בדת שלו מותר לו לדבר כמו שהוא רוצה ולפרש את רצון אלוהים כמו שהוא מאמין.

    ואגיד לך עוד משהו:
    מכיוון שאנשים נוטים יותר להצביע נגד ולא בעד – אני מקווה שהממשלה הזו תממש את חזונה.
    כי אם היא לא תמאיס את עצמה על הציבור – הציבור לא יקום, בסופו של דבר, להצביע נגדה.
    צריך להיות רע – כדי שבסוף, אולי, יהיה טוב.

    אהבתי

    • לעניין ספירת הקורבנות של דתות שונות – אני תמיד חושבת על היטלר וסטאלין, שלא היו דתיים, ושיתרה מזו, רדפו אנשי דת, בנחישות ובמוצהר. ובכל זאת למיטב ידיעתי הם הרגו יותר אנשים מכל אחד אחר בהיסטוריה.

      אהבתי

      • אין לי נתונים מפורטים, אבל אני רק רוצה להצביע על דבר אחד:
        גם אם סטלין והיטלר "הרגו יותר אנשים מכל אחד אחר בהיסטוריה" – עדיין את מדברת על מנהיגים בודדים.
        אני לא יודע כמה אנשים נהרגו – במצטבר – בכל מלחמות הדת.
        את יודעת, מלחמות הצלבנים, מלחמות השתלטות האיסלם, וכו'.
        מימי קדם, כמו המלחמות המפורטות בתנ"ך, ועד דאעש בימינו.

        אהבתי

  3. עדה, אני מסכימה עם כל מילה, אבל למה התעוררת רק עכשיו? כבר שנים אנחנו עדים להתנהגות לא ראויה של אנשים כביכול דתיים. למדתי מזמן שזה שיש לאדם כיפה על הראש וזקן לא הופך אותו לאיש יראה שמיים. ולצטט את אישי היקר, "אני לא יודע איזה דת הוא מקיים, אבל זה לא יהדות"

    אהבתי

    • טוב, אולי התעוררתי כבר קודם (אפשר אולי למצוא כמה דברים שכתבתי במשך השנים בקטגוריה 'דת ואתיאיזם') – אבל נכון שהפעם זה מכעיס במיוחד. משהו בשילוב של הכוח המוגזם שהאיש הזה צובר, עם ההתבטאויות השערורייתיות שלו – ועם השם המופרך שמפלגתו מתהדרת בו.
      מצא חן בעיניי הציטוט מאישך:)

      אהבתי

  4. האמת שזה מאוד פשוט. הוא מאמין שאלוהים ברא גברים יהודים דתיים סטרייטים בדמותו ובצלמו, נתן להם את התורה ואמר להם לחיות בדיוק כפי שהם חיים ולהכריח את כל שאר העולם להתיישר לפיהם

    אהבתי

    • יש מצב. לפחות על פניו, ככה זה נראה. ואם הוא חושב מחשבות יותר הגיוניות מזה, אחרי כל הרעש שהוא הקים – חובת ההוכחה עליו.

      Liked by 1 person

  5. יש בי רעיון שמעוז הוא בחינת העז שהמליץ הרבי למתלוננת על צפיפות בביתה להכניס פנימה. מטרתו לנקז את כל ההתנגדות לחמורו של משיח[ביבי], ולאפשר לו ל-ביב, לפעול כרצונו ללא המבט התמידי של התקשורת.

    אהבתי

  6. לחפש היגיון בחוקי דת, זה חסר היגיון בעצמו.
    רוב החוקים הדתיים נכתבו כדי ליצור הרתעה.
    כדי שהחברה שהייתה מורכבת מכל מיני שבטים שעשו כל מה שעולה על רוחם, תתנהל בצורה כמה שיותר תקינה.
    דת היא לא דמוקרטיה, היא ההיפך מזה.
    וזה שהשם של המפלגה הוא נעם מרגיש לי כמו אוקסימורון.
    כי מי שלא מחזיק באותן דיעות, בטוחה ששום נועם לא יהיה בהתנהגות אליו.
    באופן כללי אני לא מבינה למה נותנים מקום כזה גדול למפלגה של בן אדם אחד. אבל זו אני…

    אהבתי

    • דווקא נראה לי שבמקור יש שם לא מעט הגיון, זה רק ההתאמה למציאות המשתנה שלוקה מאוד בחסר. כך או כך, מסכימה בעניין האוקסימורון.
      ובנוגע למקום שמקבל איש אחד בודד – זה כבר קשור ליכולת שלו לסחוט. והוא אכן סוחט:(

      אהבתי

  7. לשמחתי הרבה נגמלתי לפני שנים מכל הקשור בחדשות. הכל מגיע אלי אבל בצורה מסוננת כך שאני לא שומעת/ רואה/ קוראת ישירות ציטוטי "חכמה" ודרשות. ברור לי לגמרי שהרבה אנשים צאמינים ויתרו על השכל הישר, על בחירת העיקר ונשענים יותר ויותר על הטפל והופכים אותו לעיקר. כך גם בכל דידוקי העניות בכל עניין וכך גם בהקצנה הגוברת ב"פיענוח" טקסטים מהתורה והגמרא. לצערי אנחנו צועדים לכיוון הפרדה בין ישראל ליהודה. נורא.

    אהבתי

סגור לתגובות.