אז רקפות

פעם נהגתי לטעון שאני רואה הכול דרך הפריזמה של שפות. היום נדמה שאני רואה הכול דרך רקפות.

*

מסביב יהום הסער
אבל הרקפות

*

נאהבות ונעימות:
זוג רקפות
בעמק המעיינות

*

הרקפת ההיא הבודדה
פִּצְפּוֹנָה
עוד לא גָדלה
וכבר רוח קדים קמה עליה
לכלותה

*

מושבה של רקפות
מסתודדות
על מדרגות

*

וההן
שפתאום בקעו מתוך הסלע
חותרות במאוזן
הצידה –
אֵלֶּה יש להן אופי
מכאן
עד באר שבע

*

ואני אמרתי
אם הן ככה
אז גם אני:
מסביב יהום הסער
אבל כאן בֵּיתי

*

(רשמי טיול בעמק המעיינות, פארק איילון-קנדה, ביום חמסין של סוף החורף. וגם: רשמי אקטואליה)

22 מחשבות על “אז רקפות

  1. אני דואגת לרקפות ושאר פרחי החורך והאביב איך ישרדו את ההתחממות הגלובלית. מנין ישיגו מים. הרי לא יתפילו בשבילם. היינו ברמת הנדיב השבוע והאדמה הייתה מבוקעת מיובש ועדיין לא צמחו הסייפנים, הסחלבים ושאר הפרחים 😒

    אהבתי

    • קשה לדעת. אני מניחה שיש לטבע דרכים להתאים את עצמו במידה מסוימת לנסיבות המשתנות. בעיקר הרקפות נראות לי עשויות ללא חת, למרות עדינותן. אני מקווה שזה יעזור להן לשרוד.

      אהבתי

  2. איזה יופי.
    גם בי יש חיבה גדולה לרקפות, ומדי פעם אחת מהן מבצבצת באחד משיריי.
    חותנתי התמחתה בשמירה עליהן גם בקיץ, במקום מוצל עם קוביות קרח.

    אהבתי

  3. לראות את העולם ואת ההתרחשויות סביבנו דרך הפריזמה הזאת של הרקפות….זו חוכמת חיים מיוחד במינה. תודה על המילים, עדה.

    Liked by 1 person

  4. מקסים אבל בעקבות החמסין הרקפות שכאן, הרכינו ראשם.
    גם הן, מבויישות מאוד מהמצב

    אהבתי

  5. מצחיק – גם אני עשיתי טיול כזה ביום חמישי החמסיני, ביער צלפון עטור-הרקפות. הברחשים, הקוצים והחום קצת הפריעו, אבל הרקפות (עדיין) לא ויתרו…

    אהבתי

  6. היינו בגן הנדיב וראיתי שהאדמה חרוצה מיובש. אם לא יהיה בקרוב גשם לא יוכלו פרחי האביב המאוחרים יותר כמו סייפנים וסחלבים לפרוח. אני ממש חוששת. גם לרקפות…

    אהבתי

  7. תמיד משמח אותי לראות רקפות, בעולם ה"אמיתי" וגם בבלוג שלך.
    לצערי, אני לא רואה רקפות בר בסביבתי הקרובה בימים אלה. בירושלים היו הרבה, וכמובן שהיו להן מקומות קבועים

    אהבתי

סגור לתגובות.