ציפור מנומנמת באור ראשון

צִפּוֹר מְנֻמְנֶמֶת בְּאוֹר רִאשׁוֹן:
צִיּוּץ בּוֹדֵד
מְהֻסָּס
עָנֹג

לוּלֵא בִּשֵׂר אֶת סוֹפוֹ שֶׁל
עוֹד לַיְלָה
שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ שֵׁנָה  –
אֶפְשָׁר הָיָה לְלַקֵּט נֶחָמוֹת
מִן הַצְּלִיל הַנִּסְפָּג
בַּחֲלַל הַשֶּׁקֶט:
עָנֹֹג
מְהֻסָּס
בּוֹדֵד

בבוקר של חורף כמו זה

בְּבֹקֶר שֶל חֹרֶף כְּמוֹ זֶה
רַק הַכְּלָבִים
הַיּוֹצְאִים לְטִיּוּל שַחֲרִית
עִם בַּעֲלֵיהֶם טְרוּטֵי הָעֵינַיִם  –
רַק הֵם
מְקַפְּצִים בְּעַלִּיזוּת
וְלִבָּם קַל;
כְּאִלּוּ לֹא טָמְנוּ הָעֲנָנִים
אֶת הַשֶּמֶש
עָמֹק בֵּין קִפְלֵיהֶם,
כְּאִלּוּ לֹא אִיְּמוּ
שֶלֹּא לְהָשִיבָהּ עוֹד

בכאילו

הַרְפַּתְקָה שֶׁל מַסָּע
בְּיוֹם חֹל-עֲבוֹדָה:
בְּפִנַּת הַמִּרְפֶּסֶת
בִּשְׁאָגוֹת שֶׁל מָנוֹעַ –
שְׁאָגָה אַחֲרֵי שְׁאָגָה –
מַמְרִיאָה
מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה

אשוחים בשלג

פתאום נהיה חורף.  שזה מצוין,  חוץ מהברקים והרעמים.  בוורדפרס אפילו הוסיפו את האפשרות להוריד שלג על הבלוג,  בלחיצת כפתור.  זה לכבוד חג המולד וכו',  וכמעט התפתיתי,  אבל אני לא בטוחה שזה יעשה טוב לרקפות.  במקום זה דפדפתי בפינטרסט ומצאתי אקוורל יפה של אשוחים.  ניסיתי לרשום משהו דומה בעיפרון,  וזה מה שיצא:

%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a9%d7%9c%d7%92

אַשּׁוּחִים בַּשֶּלֶג:
לְכָל אַשּׁוּחַ
יֵשׁ צְרִיחַ

מן המגירה הסודית

שני קצרים מבלוג השרבוטים שלי:

תחילה, מתוך Elizabeth is Missing של Emma Healey:

כשהמספרת שוכחת איך מסדרים את הסכינים והמזלגות בעת עריכת השולחן,  ואומרת:

"It's such a little thing  –  knowing where to put cutlery   –   but I feel like I've failed an important test.  A little piece of me is gone" (pp. 60-61).

אוי,  אלוהים.

*

וחוץ מזה,  קשור או לא קשור, גם זה:

מלכודות

בִּצְמָתִים שֶׁל זִכְרוֹנוֹת
אוֹרֵב הָעֶצֶב;
עִתִּים
מֵרִים רֹאשׁוֹ
לְשֶׁמַע בֶּכִי שֶׁל תִּינוֹק
אֲשֶׁר עוֹלֶה בַּלַּיְלָה
מִן הַבַּיִת הַסָּמוּך;
אַךְ גַם
כְּשֶׁהַתִּינוֹק שָׁב וְנִרְדָם
נוֹתָר הָעֶצֶב
שָׁם

הארנב של עליסה

לאחר הצהריים הובטח גשם מלווה בסופות רעמים.  על זה אמרו חכמינו:  אאמין כשאראה.  בינתיים חם לגמרי,  עם השמיים שיורדים נמוך עד לקצה הקודקוד ומכבידים על הנשָמה.

ובאופק ההולך ומתקרב:  שנה"ל תשע"ז,  החל מיום ראשון.  אף שנחמד לחזור לשגרה,  גם היא מכבידה קצת על הנשמה:  מירוץ העכברושים עומד להתחיל,  והערמה נערמת ומאיימת לצנוח על ראשי.  חסל סדר ללכת לישון בידיעה שאין שום דבר דחוף למחר.  מעכשיו הכול דחוף, ואני כרגיל בפיגור.

וברוח עגמומית משהו:

הַשְּׁבִיל שֶׁלִּי מִתְפַּתֵּל בַּמּוֹרָד
בּוֹאֲכָה מַעְיַן הַסִּיּוּם
שֶׁמֵּימָיו מְאִירִים
שֶׁקּוֹלוֹתָיו זַכִּים
שֶׁסּוֹדוֹתָיו חֲבוּיִים

*

אֲבָל בַּחֹשֶך
יִוָּתְרוּ הַנְּעוּרִים
אֲשֶר הָיוּ בָּנוּ –
עוֹדָם מְפַזְּזִים
בֵּין הַצְּלָלִים

Staccato

את הספר פרויקט רוזי של גרהם סימסיון קניתי פעם ליום ההולדת של ראש המשפחה,  בלי לדעת עליו כלום,  רק בזכות האיור שעל העטיפה (גבר רוכב על אופניו.  מתאים).  בדיעבד התברר שזה ספר כייפי,  לפעמים מאוד מצחיק,  ולחלוטין מעורר מחשבה.  בעיקר המחשבה הזאת על השאלה הנצחית  –  מי זה שיקבע מה נורמלי ומה לא,  ולפי מה.

המספר,  שיש לו תסמונת אספרגר,  מתוודה שם שאינו מתאים לתפקיד של אבא, "משום שאגרום מבוכה לילדיי."  בתגובה צוחקת רוזי ואומרת,  "כל ההורים גורמים מבוכה לילדיהם"  (עמודים 224 – 225).  כמה נכון.  על כל פנים,  כמעט כולם,  ולא קשור בכלל לאספרגר.  אני בטוחה שהילדים שלי יעידו שהבכתי אותם מיליוני פעמים.  צער גידול הורים,  וכו'.

התרגום לעברית של סיון בסקין נראה לי בסדר,  אם כי פה ושם הסתבכתי בכמה ניסוחים שלא הבנתי.  אולי זה בגלל סגנון הסטַקַטוֹ המצומצם והחסכני של סימסיון.  מכל מקום,  את ספר ההמשך (The Rosie Effect) שאלתי בספרייה באנגלית.  נראה איך זה כמו שהוא התכוון שזה יהיה.

*

אף מילה (כמעט) על מחול השדים שעוררה העדות של מנכ"ל 'בצלם' במועצת הביטחון.  נכון,  לא נעים כשמישהו 'מהקבוצה שלנו' אומר דברים רעים על הקבוצה,  ועוד בפני הפורום התמוה שנבחר לשם כך.  מצד שני,  מה לעשות שהרבה ממה שהוא אמר הוא אמת,  גם אם הצגת העניין כ-'בוקר-אחד-קמו-היהודים-והחליטו-שבא-להם-להתעלל-במישהו-אז-הם-בחרו-לשם-כך-בפלסטינים' היא מופרכת במקצת.  אבל היא בוודאי לא יותר מופרכת מ'שיח הבוגדים' שהתעורר כאן בתגובה לנ"ל.  מה הסיפור הילדותי הזה,  לקרוא לכל מי שאנחנו לא אוהבים 'בוגד' (ולהטיף לשלילת אזרחותו,  לא פחות!).  ואני קיוויתי שבגרנו כבר. אלוהים יודע שהגיע הזמן.

*

אם כי,  נוכח מה שמשתולל עכשיו בארה"ב,  למי בעולם יש בכלל ראש לשים לב לשטויות המביכות שאומרים אצלנו.

*

עוד כשבוע מתחילה שנת הלימודים:  חזרה למירוץ העכברושים.  לא יודעת אם לשמוח או לא.  אני חושבת שאני שמחה קצת.

*

בלי קשר,  עוד משהו קטן בבלוגיעדה המשרבטת שלי.  יש לי איזו פינה רכה בלב בשביל הבלוג ההוא,  ואני לא מצליחה להיפטר ממנה (או ממנו).

ואכן*

וְאָכֵן
הֵקִיץ הַקֵּץ
עַל כָּל אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי
וְאָנוֹכִי נִשְׁאַרְתִּי
וְיָדַי רֵיקוֹת
וְרַק
מְלוֹא הַחֹפֶן אַכְזָבָה
נוֹתַר לִי

 

(*לא בזמן אמת)

ושוב כתמיד

וְשׁוּב
כְּתָמִיד
הָעֶצֶב מִזְדַּחֵל מִבַּעַד לַסְּדָקִים
שָׁב וּמַפְצִיעַ
פּוֹרֵשׂ לְאִטּוֹ אֶת שַׂלְמָתוֹ הַשְּׁקוּפָה
מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק