שארית מן השבוע שעבר:
הספר אשה זרה של אבירמה גולן. מאוד מוצא חן בעיניי. במיוחד, בינתיים, סלאבה החמודה, עוזרת הבית האוקראינית. והעברית-הרוסית שאבירמה גולן שתלה בפיה. ובעמוד 33 היא אומרת (על בעלת הבית שלה):
– "ותחתונים וגרביים מקופלים אצלה בְּמגירות כמו חיילים, חסרים רק דגל וחצוצרה."
השתעשעתי. בין השאר כי זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאי-אפשר להגיד על המגירות שלי.
ודיווח מהיום:
שבתי אל שיעורי הציור. כאילו בגלל שיש לי יותר זמן (אבל אין לי!). היה כיף. ציירתי צאלון, כמו ההוא שהיה בחצר של בית הוריי.
אז זהו.
תמו ימי פוליאנה. כל מְאָתָם (יסלח לי אלוהים, המצאתי מילה).
מילות סיכום:
כאשר חיפפתי, חיפפתי (כדרכי בקודש). את הטוב שליקטתי – נצרתי. ומן הרע התעלמתי (נניח). וגם נוכחתי לדעת (ולא בפעם הראשונה) שאין רע (מוחלט) בלי טיפה של טוב.
מילות נבואה:
עכשיו אשוב לסורי, ויש מצב שארבה בלהג-תלונות, ושקטגוריית ה'טענות ומענות' בבלוג הזה תלך ותתפח, כי שום דבר לא יפריע לי להתלונן.
אשר על כן – יהיה שמח. היכונו היכונו!
צאלון ועוד, מעוללות מפעלותיי בשיעור של היום (ותודה לאיריסיה על הסריקה)
בלוגיעדה 