שוב הבלוגוספרה הישראלית רוגשת: ישראבלוג נעלם וחזר והפציע, לא ברור לכמה זמן. שוב תנועה תזזיתית בין הפלטפורמות השונות, ושוב אנשים מחפשים בית, ושוב אני נפנית לחשוב איפה עדיף בשבילי, אף שאני כאן בוורדפרס כבר כמה שנים.
אז החלטתי לשבת ולערוך רישום מדויק של התרשמויותיי משתי הפלטפורמות העיקריות: וורדפרס החינמית מצד אחד, מול בלוגספוט/בלוגגר של גוגל (שהם שלושה שמות בשביל אותה מערכת; להלן: בלוגספוט) מצד שני. יצא פוסט ארוך כאורך הגלות, ואני לא אכריח אף אחד לקרוא עד הסוף (למרות שאולי דווקא את הסוף כדאי).
יש גם ויקס, שמחייב קצת ידע (לא הרבה) בבניית אתרים (בלי צורך לתכנת). ויש סלונה, שעליו אני לא יודעת הרבה. ויש בלוגר (ב-ג' אחת), שהבנתי שהוא חלוש-במקצת. ויש קפה דה-מרקר, ואולי גם תפוז, וייתכן שיש עוד. אבל השתיים העיקריות כרגע הן עדיין וורדפרס החינמית ובלוגספוט, ואת שתיהן ניסיתי בהרחבה. אני מתה על בלוגספוט אבל כותבת בוורדפרס. כזאת אנוכי: מבולבלת.
אז הנה, מחולק לסעיפים:
מחיר:
בלוגספוט חינמית לגמרי, תמיד. אשר לוורדפרס, אני כותבת בגירסה החינמית של וורדפרס-דוט-קום (לא להתבלבל עם דוט-אורג, זה משהו אחר). יש גם גרסה בתשלום, אבל אפשר להסתדר היטב בלעדיה. בלוגרים מתחילים בוורדפרס מקבלים כל רגע מייל שמציע להם שדרוג עבור תשלום. אחרי שהם מסרבים בעקשנות, המערכת מוותרת ומפסיקה לשלוח להם מיילים כאלה.
עם השנים התרגלתי לקבל בהבנה את בקשות התשלום: ניצולי ישרא למדו על בשרם מה קורה למערכת חסרת תקציב. וורדפרס היא מערכת ענקית, ורוב אתריה ובלוגיה עובדים בתשלום. אנחנו, הבלוגים החינמיים, נהנים מהריקושטים של מערכת שמפותחת (ביעילות ובחריצות, לפעמים בחריצות-יתר) עבור משלמיה. זה קצת כמו לשלוח לַגן ילדים לא מחוסנים: אוכלוסיית הילדים שכן חוסנו מגינה עליהם.
תשאלו: אז מה עם גוגל? למה בלוגספוט שלהם היא כן חינמית?
תשובה: כי גוגל זה גוגל. מצד אחד הם קנו את בלוגספוט ממפתחיה המקוריים ומאז פחות או יותר הזניחו אותה. מצד שני, כשמשהו שם לא עובד טוב, הם אומרים: טוב, קחו מוצר חינמי שלנו במקום. למשל, לא מרוצים ממערכת התגובות המיושנת? קחו את דיסקוס, מתנה מאתנו, חינם. לא מרוצים ממערכת הסטטיסטיקות שלנו? קחו גוגל-אנליטיקס, בלי תשלום. חברו את כל אלה לבלוג שלכם, והכול יהיה טוב. וכך הלאה.
שזה נכון. רק שברגע שצריך להוסיף את כל התוספים האלה למערכת המקורית של בלוגספוט, זה קצת מסבך את הדברים, וזאת כבר לא המערכת הפשוטה והחמודה שהייתה להם שם בהתחלה.
עיצוב:
בשתי המערכות צריך ללמוד לשחק עם זה קצת – אבל אחרי שלומדים, יש הרבה אופציות. בבלוגספוט יש כמעט אינספור אפשרויות: לא רק תבניות מוכנות, אלא גם וריאציות אינסופיות על כל תבנית. בין השאר אפשר לבחור את סוג הפונט, גודלו וצבעו, את צבע הרקע של הטקסט, צבע הכותרת וכותרת המשנה, צבע הקישורים, צבע הריחוף מעל הקישורים, צבע קישורים שנפתחו כבר, צבע השוליים, צבע הגבול בין הטקסט לבין השוליים, רוחב הבלוג, ועוד ועוד ועוד. להעלות תמונת רקע בראש הבלוג דווקא לא תמיד הצלחתי, אבל אולי זה גם תלוי בתבנית – אני מעדיפה את התבניות הישנות יותר, והן אולי קצת פחות גמישות.
בוורדפרס האפשרויות מן הבחינה הזאת יותר מוגבלות: רוב הבלוגרים כותבים בשחור על לבן, באותו פונט, ואפשרויות הצבעים הן יחסית (אבל רק יחסית) מוגבלות. כשמבקשים צבע נוסף, יש שמתבקשים לשלם. מצד שני, העלאת תמונת רקע אינה מסובכת. גם שם יש הרבה תבניות מוצעות, אבל חלקן בתשלום. לי אישית כל זה מספיק – זה חוסך לי זמן התלבטויות. אבל יש בלוגרים שהעוני היחסי הזה באפשרויות עיצוב מפריע להם. ממה שהבנתי, כשעוברים לגרסה בתשלום, אזי, מבחינה עיצובית, השמיים הם הגבול. אבל לי נוח עם שתי רגליים על האדמה.
עריכה וניהול:
דף העריכה של בלוגספוט הוא פשוט, נוח וכייפי, ממש. הכול הולך טוב ומהר. ממש מגרד באצבעות להתחיל לכתוב. זה קצת בניגוד לוורדפרס, שיש בו תמיד משהו קשה ועצי ובלתי מתפשר – הוא פחות כייפי, אבל לא פחות יעיל.
לוורדפרס יש גם אפליקציה מושקעת ומשובחת לסמרטפון, שדרכה אפשר לנהל כמעט הכול, וגם לקרוא אצל אחרים ולהגיב ולקבל סטטיסטיקות וכל מה שרוצים. האפליקציה של בלוגספוט הרבה פחות משוכללת.
עדכונים על פוסטים חדשים:
הפיד-ברנר (Feed Burner) של בלוגספוט שולח למנויים במייל עדכונים על פוסטים חדשים רק פעם ביממה. צריך סבלנות. כל בלוגר יכול להיכנס לפיד-ברנר שלו ולתאם את שעת המשלוח הרצויה לו. הוא אפילו יכול לתאם לכל פוסט בנפרד. יש גם אפשרות להוסיף מערכת דיוור אחרת, אבל אני לא יודעת איך עושים את זה.
וורדפרס שולח עדכונים למנויים במייל מיד עם פרסום הפוסט. לא צריך להתעסק עם שום פיד-ברנר. תקלות בעניין זה הן נדירות.
קטגוריות ותגיות:
בישרא היו רק קטגוריות. בבלוגספוט יש באופן אוטומטי תגיות (שחשובות כנראה מאוד לצורך מנועי החיפוש), אבל יש דרך להתקין גם קטגוריות. בוורדפרס יש גם וגם. באחת ההדרכות שקראתי על וורדפרס הם הסבירו: קטגוריות הן כמו פרקים של ספר. תגיות הן כמו האינדקס שלו. אני מוצאת שזו הבחנה נהדרת, ואוהבת מאוד את העובדה שוורדפרס מאפשר לי בקלות את שתיהן (הנה, אמרתי משהו טוב על וורדפרס, סוף סוף).
תגובות:
מערכת התגובות המקורית של שתי המערכות די מיושנת, בעיקר זו של בלוגספוט. המגיבים בדרך כלל שונאים את העובדה שאם הם רוצים עדכון במייל על תגובה לתגובתם, הם חייבים להירשם לקבלת מיילים על כל התגובות של כולם (זה כך גם בוורדפרס וגם בבלוגספוט). אני דווקא לא חושבת שזה כל כך נורא. מה שרע בבלוגספוט הוא שהמערכת מאפשרת משלוח מיילים רק למי שיש לו תיבת דואר בגוגל; ושהיא שולחת לי עדכון גם על תגובתי שלי(!).
בוורדפרס, לעומת זאת, כמשתמשת רשומה אני מקבלת גם בדף העריכה שלי עדכון על תגובות לתגובותיי ולכן לא חייבת להירשם לקבלת עדכונים במייל. וחוץ מזה וורדפרס זוכר שאני אני, ולא שולח לי למייל הודעה על כך שהגבתי באיזה מקום, כי הוא יוצא מן ההנחה ההגיונית שאני מן הסתם יודעת שהגבתי. וורדפרס גם מוכן לשלוח עדכון על תגובות לכל תיבת דואר, לא רק בגוגל.
כאמור, מי שמערכת התגובות של בלוגספוט עולה לו על העצבים, יכול להחליף למערכת התגובות של דיסקוס (בוורדפרס אפשר לעשות זאת רק תמורת תשלום). זה לפעמים מחייב קצת אקרובטיקה, אבל בסוף מצליח. אם יש לכם בעיות, תבקשו מאמפיארטי שתעזור לכם – היא אשפית.
אני בערך האדם היחיד בעולם שלא מת על דיסקוס ודווקא מעדיף את מערכת התגובות המקורית של בלוגספוט. אבל אני אדם מוזר ביותר, לא חייבים להתחשב בדעתי.
תקשורת בין בלוגים:
מערכת תגובות שעובדת כמו שצריך מאפשרת למי שקורא את תגובתו של מישהו להגיע דרכה בקלות לבלוג שלו. על זה מבוסס העיקרון הישראבלוגי הגורף, 'בלוג יפה מוזמנת לשלי'. בוורדפרס זה עובד היטב: הקלקה על שם המגיב תוביל לבלוג שלו; הקלקה על תמונת המגיב תוביל לפרופיל גראווטר שלו, שבו, בשאיפה, הוא הכניס גם קישור (בולט לעין) לבלוגו (לא כל הבלוגרים עושים את זה, וחבל).
לעומת זאת בבלוגספוט יש בעיות. אני לא יודעת אם זו תוצאה של הזנחה, או של מקלות שגוגל תוקע בכוונה בגלגלי הבלוגיה שלו, מתוך שאיפה להכריח את כולם להשתמש בגוגל פלוס. אבל הקלקה על שם המגיב מובילה אל הפרופיל שלו בבלוגגר או בגוגל פלוס (לבחירתו), ולא ישירות לבלוג שלו. נכון שבפרופיל בלוגגר יש קישור לבלוג, אבל חבל לדעתי על המעקף. הקלקה על תמונת הבלוגר בתגובה אינה מוליכה לשום מקום. הקלקה על התמונה ברשימת הקוראים שבשולי הבלוג גם היא לא מובילה לבלוג של בעל התמונה. הקלקה על שם המגיב בדיסקוס מובילה אל הפרופיל שלו בדיסקוס, ורוב הבלוגרים לא יודעים שהם יכולים להוסיף שָם הפניה לבלוג שלהם. גם אם הם מוסיפים, הקישור אינו בולט לעין המתבונן. בקיצור: מבוי די סתום שמקשה על התקשורת בין בלוגים, וחבל. נראה לי שזה מין גול עצמי של גוגל, ואני לא מבינה את זה עד הסוף.
רשימת קריאה:
גם בלוגספוט וגם וורדפרס מאפשרים יצירת רשימת קריאה, מעין RSS. זה מצוין. צריך לשים לב שהרשמה לקריאה דרך רשימת הקריאה לא בהכרח פוטרת מן הצורך להרשמה במייל. כלומר, מי שלא רוצה לכתת את רגליו לרשימת הקריאה שלו, אלא רוצה לקבל עדכונים על פוסטים חדשים למייל שלו, צריך להירשם גם במייל במקום המיועד לכך – וצריך שהבלוגר המארח יוודא שאכן הבלוג שלו מציע את האופציה הזאת. לא קשה לארגן זאת אם צריך.
אני כמעט לא נרשמת לעדכונים במייל, אלא מקבלת מידע על עדכונים חדשים דרך רשימות הקריאה שלי, בשתי הפלטפורמות. כל אחת מהן מאפשרת, אגב, להוסיף אליה בלוגים מפלטפורמות אחרות.
סטטיסטיקות:
בלוגספוט סופר גם כניסות של בעל הבלוג, אפילו כשהוא מחובר עם סיסמה. אני לא אוהבת את זה. גם ל-Feed Burner שלו יש סטטיסטיקות, אבל עד כמה שהצלחתי לברר, גם שם יש אי-אילו בעיות. כאמור, אפשר לחבר לבלוג של בלוגספוט את גוגל אנליטיקס, אם כי ממה שהתרשמתי, גם הוא סופר כניסות עצמיות.
וורדפרס מדויק יותר, לא סופר כניסות עצמיות, מבחין בין צפיות לבין מבקרים (לכל מבקר עשויות להיות כמה צפיות) – אבל, אם אינני טועה, לא סופר את מי שקורא דרך האפליקציה, וזה חבל. אפשר לחבר גם את וורדפרס לגוגל-אנליטיקס – אבל רק בתשלום. אני לא חיברתי. בכלל עדיף לי לפעמים לא לדעת כל כך הרבה.
דף הבית של הפלטפורמה:
ניצולי ישראבלוג התרגלו לדף בית של הבלוגיה, שמתעדכן כל העת ומפרסם את הבלוגים של כל הקהילה, גם בלוגים חדשים ולא מוכרים. בבלוגספוט היה משהו כזה אבל הוא כבר לא פעיל. במקומו אפשר לקשר בין בלוגים על ידי הקהילות של גוגל פלוס. הקהילה הרלוונטית ביותר לענייננו היא זו של בלוגגר בשפת הקודש, שאותה התחיל בזמנו הבלוגר אליפל.
גם בוורדפרס יש קישור ל'בלוגים שהתעדכנו לאחרונה', אבל הוא לא מאוד מרשים ולא נגיש בקלות. אפשר למצוא אותו בתחתית של לוח הבקרה הישן (wp-admin). זו לא מציאה גדולה. חוץ מזה, בפייסבוק אני מוצאת לא פעם הפניות לבלוגים שלא הכרתי. בעניין הזה, הרשתות החברתיות יכולות לעזור: ישראבלוג נוצר עוד לפניהן ולא היה תלוי בהן, אבל הפלטפורמות החדשות מסתמכות יותר על הרשתות החברתיות השונות.
מה כדאי:
הממ. תלוי מה רוצים. אין מערכות מושלמות. לכל אחת יש בעיות משלה. בלוגספוט קצת מוזנחת, אבל תמיד עם תוספות גוגליות משובחות שמצילות את המצב. וורדפרס כבדה ועקשנית ויחד עם זאת בתנועה מתמדת, וסובלת מעודף שינויים חדשים לבקרים, מה שדי מייגע. אני חושבת שכדאי לנסות את שתיהן, לראות עם אילו חסרונות כל אחד יכול להשלים ומה לעומת זאת ייהרג ובל יעבור מבחינתו, ולהחליט לפי זה. אחרי שמחליטים, מומלץ להתחיל לכתוב הרבה, כדי שהבלוג יתפוס תאוצה, וכדי שהבלוגר עצמו יתרגל אליו.
אשר לי – כבר אמרתי שאני מתה על בלוגספוט, כי היא פשוט כל כך חמודה, ולמרות זאת אני נשארת עם וורדפרס, על אף עציותו המייגעת. אבל זה רק אני, ורק בגלל שאני אדם מאוד מוזר.
