בכל הזמן היחסית-ארוך הזה שלא כתבתי (בלי סיבה מיוחדת, ככה יצא) קרו כל מיני דברים. בין השאר התחתנה לוסי אהריש עם יהודי, מה שגרר כמובן אי-אילו תגובות נסערות. יש חברי כנסת שחושבים שזה תפקידם להתערב אפילו בזה, אלוהים יודע למה. הגדיל לעשות אורן חזן, שאותו לא אצטט, מפאת כבוד הנייר וכבוד המקלדת. וגם מפאת כבודה של לוסי אהריש, שאהדתי נתונה לה גם משום שיש יותר מדי אנשים שמשוכנעים שהם יודעים יותר טוב ממנה איך היא צריכה להרגיש, ומתעצבנים כשהיא מחליטה לבד איזו הרגשה מתאימה בשבילה.
החשש הזה מהתבוללות, אף שאפשר להבין את מקורו ואת מניעיו, הוא די מביך, בעצם. אני תוהה איך ייתכן שמי שהתחנכו על ברכי הדת הכי מופשטת בעולם, זו שפוסלת כל פסל וכל תמונה, עדיין סבורים שבתמציתה היא עניין גנטי גרידא, ואינם לוקחים בחשבון את בסיסה הרעיוני – ההוא שמעלה על נס את חשיבותה של דרך ארץ על פני תורה, ומנחה הנחיות כאלה ואחרות בעניין היחס לגר, ליתום ולאלמנה, ועוד כהנה וכהנה.
למרבה הצער אכן נדמה לעתים, ממש כפי שחושש אורן חזן, שהיהדות הולכת ומתמעטת במקומותינו לאחרונה – אבל לא בגלל נישואי תערובת היא מתמעטת, אלא דווקא בגלל השקפת עולמם הקולנית של טיפוסים כמוהו.
ומזל טוב ללוסי ולבחיר ליבה.
בלוגיעדה 