אז הנה הן

הנפשות הפועלות מהפוסט הקודם,  כפי שהעתקתי אותן מן הצילום. יש רישום בעיפרון ויש אקוורל,  ולכל אחד מן השניים מגרעות מלוא החופן.  במיוחד משום שהפצפונים לא יצאו כמו שרציתי.  כלומר:  פחות קסם. אבל זה מה יש.

אפשר להקליק להגדלה:

%d7%a0%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%9f

וגם זה (להקליק להגדלה.  אבל ויתרתי על אחד הילדים,  כי נורא התעייפתי):

%d7%a0%d7%98%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%9c

ותודה לאיריסיה על הסריקה.

 

Milestone

שארית מן השבוע שעבר:
הספר אשה זרה של אבירמה גולן.  מאוד מוצא חן בעיניי.  במיוחד,  בינתיים,  סלאבה החמודה,  עוזרת הבית האוקראינית.  והעברית-הרוסית שאבירמה גולן שתלה בפיה.   ובעמוד 33 היא אומרת (על בעלת הבית שלה):
– "ותחתונים וגרביים מקופלים אצלה בְּמגירות כמו חיילים,  חסרים רק דגל וחצוצרה."
השתעשעתי.  בין השאר כי זה בדיוק,  אבל בדיוק,  מה שאי-אפשר להגיד על המגירות שלי.

ודיווח מהיום:
שבתי אל שיעורי הציור.  כאילו בגלל שיש לי יותר זמן (אבל אין לי!).  היה כיף.  ציירתי צאלון,  כמו ההוא שהיה בחצר של בית הוריי.

אז זהו.
תמו ימי פוליאנה.  כל מְאָתָם (יסלח לי אלוהים,  המצאתי מילה).

מילות סיכום:
כאשר חיפפתי,  חיפפתי  (כדרכי בקודש).  את הטוב שליקטתי  –  נצרתי.  ומן הרע התעלמתי (נניח).  וגם נוכחתי לדעת (ולא בפעם הראשונה) שאין רע (מוחלט) בלי טיפה של טוב.

מילות נבואה:
עכשיו אשוב לסורי,  ויש מצב שארבה בלהג-תלונות,  ושקטגוריית ה'טענות ומענות' בבלוג הזה תלך ותתפח,  כי שום דבר לא יפריע לי להתלונן.

אשר על כן  –   יהיה שמח.  היכונו היכונו!

צאלון

צאלון ועוד,  מעוללות מפעלותיי בשיעור של היום (ותודה לאיריסיה על הסריקה)

ציור שלא צלח

צִפּוֹר גַּן עֵדֶן:
עֲלוּבָה שֶׁכְּמוֹתָהּ,
לֹא הֵיטַבְתִּי אִתָּהּ
מְאֹד;
וְעִם זֹאת  –

מִתּוֹך שְׁגִיאוֹת צִבְעֵי הַמַּיִם
עוֹדָהּ עוֹרֶגֶת לַשָּׁמַיִם

ציפור גן עדן ועוד

מחברת תווים

צִפּוֹרִים חוֹנוֹת
עַל חוּטֵי הַחַשְמָל,
רוֹשְמוֹת עֲלֵיהֶם מַנְגִּינָה-עַל-חַמְשָה;
כְּשֶהֵן פּוֹרְחוֹת מִשָּם
לְדַרְכָּן  –
הַלַּחַן
נִפְרָם

ציפורים על חמשה

 

בבושקות

בָּבּוּשְקוֹת שֶל עֵץ:
מַבָּטָן כְּשֶל חַרְסִינָה;
רַק אַחַת
שֶפֹּרְקָה וְהֻנְּחָה עַל צִדָּה
נִרְאֵית בֶּאֱמֶת עֲצוּבָה.

בבושקות0001

שני צדדים של ספל אחד

חֵצִי מוּל חֵצִי
פְּרוּדִים
תּוֹהִים
זֶה עַל סוֹדוֹת מִשְנֵהוּ:
כְּשֶהָיִינוּ בְּיַחַד
לֹא רָאִינוּ;
עַכְשָיו
הַכֹּל גָּלוּי לְפָנֵינוּ
וְרַק הַצְּלָלִים
מִתְלַכְּדִים
בֵּין שְנֵינוּ

שני חצאי ספל0001

                                                       (אפשר להקליק להגדלה)

באקראי

"אבטח ולא אפחד",  אמרה זלדה לעצמה.  ולפעמים אף עלה הדבר בידה.  אבל אני   –   לא חשוב כמה אומַר   –    לא יֵצא מזה כלום.  לשווא אומַר.  כי אני נולדתי לפחוד,  לא לבטוח.

*

שליטה בהנדסת המרחב עשויה לעזור בציור.  אבל אני,  כתלמידת בית ספר,  אפילו את הנדסת המישור צלחתי רק בקושי.  מה לי עתה כי אשאף לפרוש את כנפיי אל מרחבים לא-לי.

*

לא ואן גוך,  אבל חמניות:

חמניות0001

שוּלֵי שושנה

בהתחלה לא כל כך התרשמתי מהשושנים באגרטל:  היה להן מין צבע צהבהב-ירקרק עם שוליים ארגמניים שנראו כאילו מישהו צייר אותם מסביב לכל עלה.  נדמה היה לי שיש בזה משהו מלאכותי.  ובכלל אני מעדיפה שושנים ורודות. אבל כשניסיתי לצייר אותן,  אחת מהן דווקא יצאה לי כמעט כמו שרציתי.

אחת ויחידה מכל האגרטל!  זה הזכיר לי סיפורים של ראש המשפחה על צלמים שיוצאים לצלם בפסגת הר,  וקופאים שם כל הלילה וממתינים לזריחה,  ואז מצלמים מאות תמונות,  ואחר כך חוזרים אתן למערכת העיתון  –  ואם יש להם מזל,  העורך מסכים לפרסם אחת מהן.

השוליים של השושנה הזאת קצת היטשטשו והצבעים נשפכו,  אבל אלה צבעי מים.  מותר להם,  וגם לי. ובסוף היא אפילו יצאה קצת ורודה!

שושנה כפולת צבע0001