אפילו לכתוב פוסט על המלחמה (סליחה, המבצע) לא הספקתי, כל כך מהר השחר עלה וזה נגמר. כשהתחיל הכרזתי שאין לי כוח לזה עכשיו עוד הפעם (למרות שמזלי – בתור שוכנת טווח הדקה וחצי – שפר בהרבה משל אחרים), ותוך יומיים זה כבר התאדה, ועכשיו לפעמים זה מיטשטש בזיכרון ואני אפילו לא בטוחה שזה היה רק לפני פחות משבוע. עד כדי כך.
בינתיים הקיץ בשלו. עוברים ממזגנים למאווררים וחוזר חלילה. האמת שפה ושם מתחיל להתענן – העננות המוכרת של אוגוסט, שמבשרת את תחילת הסוף, למרות שאף אחד לא מאמין לי. גם השמש מרפה בשעה קצת יותר מוקדמת. ובכל זאת עוד ארוכה הדרך עד הסתיו, צריך אורך נשימה.
סיפרתי באחד הפוסטים על משחק המילים היומי ההוא, וורדעל, בגרסתו העברית והאנגלית (האמת שיש יותר מגרסה עברית אחת). מאז שסיפרתי כבר די התמכרתי ואף השתכללתי, ותודות למגיבה בטי גם גיליתי שיש משחק יומי נוסף, באנגלית, מסובך יותר (מעין מיני-תשבץ), שנקרא Waffle, ושאני קוראת לו 'הַוופלה'. ואז אחותי סיפרה לי שיש גם 'ופלה דלוקס' פעם בשבוע, יותר מסובכת ויותר חמודה. נו, אז אני שהתהדרתי תמיד שאני לא משחקת בשום משחקי מחשב, התמכרתי חזק למשחקי מילים, והדבר הראשון שאני עושה כל בוקר, בדרך כלל עוד לפני ארוחת הבוקר, זה ווֹרדעלים וּופלות.
אין, אין לי תקנה.
א-פרופו אין תקנה: במסגרת היללות האינסופיות על 'למה אני לא כותבת', הנה גם זה:
עוד יום עבר
בלי שכתבתי –
ויש שיאמרו
שיום בלי כתיבה
הוא יום שבוזבז
לשווא –
וחבל לי על כך
שימי השווא שלי
רבים כל כך –
ואיך אתקן את דרכיי
ואחזור לכתיבה
שהיטיבה עימי
ונגוזה
ודווקא במחברת אני כותבת עכשיו די הרבה. זה בגלל שהמחברת הנוכחית שלי ממש נחמדה, עם צבעים ומיקי-מאוסים. נשבעת.
בלוגיעדה 