אז יש ממשלה. בינתיים. נראה איך וכמה זה יחזיק. אני לא מאוד רגועה, אבל משתדלת לשמר אופטימיות זהירה.
על מה שקרה אתמול בכנסת כבר דובר מספיק. כן, אני יודעת שגם בעבר היו הפרעות לנאומים וקריאות ביניים, מכל הכיוונים. אבל אתמול זה בכל זאת היה מוגזם – בישיבה חגיגית, שהנוכחים והנוכחות בה לבשו את מיטב מחלצותיהם, כיאה לטקס, אבל לא חשבו שהם צריכים גם להתנהג, ולדבר – ולשתוק – כיאה לטקסים. העובדה שראש הממשלה היוצא אפילו לא טרח לאחל לממשלה החדשה הצלחה, ולו גם בחמיצות ולמען הפרוטוקול בלבד – היא אופיינית ומטרידה, שלא לדבר על הצווחות שקדמו לנאומו.
תומכי נתניהו חוזרים ומלינים על העובדה שהדבק היחיד המאחד את סניפיה המגוונים של הממשלה החדשה הוא 'רק לא ביבי'. על כך יש לענות, ראשית, שגם 'רק לא ביבי' הוא טיעון לגיטימי: מותר להתנגד לראש ממשלה אפילו אם נבחר בקולותיהם של שלושים מנדטים, מותר אפילו לייחל להחלפתו. אבל 'רק לא ביבי' זה גם – ובעיקר – רק לא הטרלול שאפיין את תקופת כהונתו. וזה כבר דבק לגיטימי עד מאוד, כפי שאפשר היה להיווכח באמצעות מופע האימים שאנשיו ארגנו לכולנו בישיבת ההשבעה (ולא אחזור שוב על חשיבות ענייני חנה בבלי, שעליהם כבר כתבתי מספיק).
חבר הכנסת אמסלם אמר לפני ימים אחדים שהממשלה החדשה נתמכת (רק) על ידי צפונבונים מרעננה ועד שכחתי איפה. אני מניחה שזה כולל גם אותי. לא אתחיל להתווכח כאן על כינויי גנאי למיניהם, ורק אזכיר לחבר הכנסת הנכבד שלממשלה הזאת יש שישים (ואחד) מנדטים, וגם אם נקזז מתוכם את מי שאולי הולכו שולל (ואולי לא) על ידי בנט, עדיין יש לה יותר מחמישים מנדטים, שזה לפחות בעשרים יותר ממה שיש לליכוד. וזה לגמרי מייצג מיליונים שיש להתחשב (גם) בדעתם.
לא יודעת כמה זמן תצליח הממשלה החדשה הזאת לשרוד. היא עתירת ניגודים (אם כי זה לא בלתי מתקבל על הדעת בשביל שיטת ממשל שמבוססת על קואליציה: זה בדיוק הרעיון של קואליציה), והיא עלולה להיתקל בקשיים על כל צעד ושעל. אם ראשיה ימשיכו לגלות בגרות ואחריות כמו שעשו עד עכשיו, יש להם סיכוי לא רע. ואם יעבירו תקציב וינהיגו כאן שיטת ממשל חסרת טרלול ומשעממת במקצת, נצא כולנו נשכרים. שהדנו במרומים שמגיע לנו קצת שקט.
עכשיו הזמן לגלות נדיבות של מנצחים. Don't rub it in , ממליצה האמרה האנגלית המפורסמת. צריך לזכור שיש עכשיו הרבה מצביעי ימין מאוכזבים וחרדים (ומי כמצביעי הלא-ימין מכירים את ההרגשה). אני מקווה שהם ישתכנעו שהשד לא נורא כל כך. יש גם להם מספיק נציגי ימין בממשלה החדשה, שהיא ממש לא 'שמאל קיצוני' (והו, הטרלול הזה של נתניהו, לקרוא לכל מי שלא מסכים איתו 'שמאל רדיקלי' ).
ובצד הציפייה לנדיבות של מנצחים, צריך לומר משהו גם למפסידים: צריך לדעת איך להפסיד. ממופע האימים של אתמול לא נראה שאתם יודעים. עכשיו העת ללמוד. וסליחה אם ההמלצה הזאת נראית מנוגדת להמלצתי הקודמת לנדיבות של מנצחים: בפשטות – הגיעו מים עד נפש. יש דברים שהם כבר בלתי נסבלים.
ובהצלחה לכולנו.
בלוגיעדה 