יצא שישבתי פה ושם בספריית המכללה כדי לדפדף בספרו של יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות. בעיקר עיינתי בעמודים המוקדשים ל'מהפכה הלשונית' (לפני 70 אלף שנה, אם אני לא טועה), ובהמצאת הכתב (הרבה יותר מאוחר מן הנ"ל). זה נראה ספר קל לקריאה ומאלף מאוד, ואולי באמת הייתי צריכה לקרוא אותו מתחילתו עד סופו, אבל אין מצב שאספיק בשלב זה של חיי. בנושא הכתב לא מצאתי הרבה פרטים שלא ידעתי עליהם מקודם, אבל בעניין הלשון דווקא כן, וכמה מן הדברים שם הרשימו אותי כל כך שהעתקתי אותם לעצמי, שלא אשכח.
הררי סוקר שם את התנאים והגורמים שהובילו להתפתחותה של השפה האנושית. אחד מהם הוא כדלהלן: "השפה התפתחה כדי שנוכל לרכל… מותר האדם מן הבהמה הוא הרכילות" (עמ' 32). זה נשמע משעשע, אבל כוונתו בנ"ל היא הצורך האנושי לעיסוק במידע חברתי.
בהמשך הוא מסביר שהישג חשוב הרבה יותר של השפה האנושית (בניגוד לדרכי תקשורת שונות בעולם החי) הוא יכולתה לדבר על מה שלא באמת קיים (למשל, על מיתוסים ואגדות). "למיטב הבנתם של היסטוריונים, אין בעולם אֵלים, אין לאומים, אין חברות עסקיות, אין כסף, אין זכויות אדם, אין חוקים ואין צדק – אלא בדמיונם המשותף של בני האדם" (עמ' 37). כלומר, תודות לשפה שיכולה לעסוק גם במה שלא קיים. כמובן, דמיון אינו נתפס כאן כדבר רע.
כתוצאה מן הנ"ל, "בני אדם טוו עם השנים רשת סבוכה להפליא של מילים… אם כל בני האדם ישכחו לפתע את שפתם, או יאבדו את היכולת לדבר על דברים שלא קיימים במציאות, חברת פיג'ו תיעלם מיד, ויחד אתה ייעלמו גם הדת, המדינה, הלאום, הכסף וזכויות האדם" (עמ' 40).
המממ. חומר למחשבה.
ואחרי שנקשרו כל הכתרים האלה לראשה של היכולת האנושית, אקנח בכמה מילים מתוך קלהיימרין של ענת פרי, שאני עדיין קוראת גם אותו. כמה מילים על מעגל קסמים לא מאוד מחמיא שיוצרים בני אדם, בין השאר באמצעות יכולתם הלשונית (ואני לא זוכרת כרגע אם זה בתקופה של מלחמות העולם או לפניהן או אחריהן, וזה גם לא מאוד משנה):
"הצ'כים שנאו את הסלובקים ואמרו לכל מי שרצה ושלא רצה לשמוע שבכול אשמים הסלובקים… הפולנים, לעומתם, שנאו מאוד את הצ'כים. הם שנאו את הצ'כים יותר מאשר את הגרמנים והרוסים. ההונגרים העדיפו לשנוא את הרומנים ששנאו אותם בתמורה, וכולם ביחד שנאו את היהודים… (עמ' 99).
שמחה וששון. כל הדברים שציטטתי בפוסט נשמעים די מבודחים, אבל בעצם הם לא.
בלוגיעדה 