חשבתי להעלות פוסט על המאמר של יוסי קליין בהארץ, ואפילו כתבתי אותו, אבל בסוף ויתרתי: כמה פעמים אפשר להלין על הבוטות המכוערת של הכתיבה ושל התגובות לה, בעד ונגד. כמה פעמים אפשר לתהות מה יוצא מכתיבה כזאת ואת מי היא משכנעת ואיזה אינטרס חיובי היא משרתת, וכמה פעמים אפשר להסביר שלא, זו לא שאלה של נימוסים והליכות ולא של סגנון. אם עוד פעם אשמע את המטפורה השחוקה 'מציב מראָה מול עינינו', אני אצרח. לעולם לא אבין את הכותבים המשוכנעים שדווקא הכיעור של ההשתקפות במראָה (ולא הכיעור של אופן ההתבוננות שלהם עצמם) הוא מה שמעורר את המחלוקת. אבל לא משנה, נניח לזה. במקום זה אספר על ספר שאני קוראת, בין אם זה קשור לעניין או לא.
אז אני קוראת את הספר של אן טיילר, A Spool of Blue Thread ('סליל של חוט כחול'), ואוהבת מאוד. קראתי ספרים רבים שלה, ואהבתי את רובם, אם לא את כולם. היא תמיד כותבת על אנשים רגילים (לפחות לכאורה) במשפחות רגילות בעיר בולטימור, שבה היא חיה עד היום, והכתיבה שלה תמיד מדברת אליי. יש בה משהו צנוע ומעמיק, כאשר אהבתי.
לפיכך מוזר שאני לא מוצאת ציטוט יפה מהספר כדי להביאו כאן. אולי זה משום שהספר הזה הוא כולו עלילה הנפרשת לאיטה, וההרהורים שזורים דרכה באופן שאינו בולט ואינו ניתן להפרדה ולשליפה בקלות. ואולי אמצא משהו בהמשך. בינתיים אני דווקא רוצה לצטט משהו מתוך ביקורת שהתפרסמה על הספר בעיתון The Sunday Telegraph (כפי שהיא מופיעה בעמודים הראשונים של המהדורה שבידיי). נכתב שם שטיילר מאמינה ש-
"a kindly eye is not necessarily a dishonest one",
כלומר, בערך, שמבט חומל איננו בהכרח בלתי-הגון.
זה חומר מתאים למחשבה עבור חסידי הכתיבה הבוטה שמאמינים שהיא אותנטית ואפקטיבית יותר מכל כתיבה אחרת. אבל נניח לזה.
בדרך כלל אין לי בעיה עם האנגלית, אבל לפעמים אני נתקעת ונדרשת למילון. כמובן שהיום איש אינו נזקק באמת למילון, גם אני לא, כי יש גוגל. שם התברר לי, למשל, ש-spool הוא סליל. לא ידעתי. אבל אתמול בלילה נתקלתי במילים pinking shears ולא היה לי מושג מה פירושן וזה הציק לי והייתי חייבת לברר. המחשב כבר היה סגור וגוגל לא היה יכול להושיעני, על כן חזרתי אל מילוני האנגלי-אנגלי הכבד והעתיק, ההוא שהיה בן לוויתי הקבוע בימים שהייתי סטודנטית, ושמונח בשנים האחרונות על המדף כאבן שאין לה הופכין. ושם התברר לי ש-pinking shears הם מספריים שגוזרים בגזירת זיג-זג. הידעתם? זה מופלא בעיניי, איך הצבע האהוב עליי נושא משמעויות שלא הייתי משערת מימיי.
בו זמנית גם גיליתי, שבשנים שעברו מאז שנדרשתי למילון הזה בפעם האחרונה, קטנו אותיותיו באופן מעציב ביותר.