בימים האלה אי אפשר לי שלא להרהר שוב בניסוח הקולע שבו השתמש יוסי שריד המנוח כשכתב על איזו החלטה מטורללת שאושרה על ידי ממשלת נתניהו, או על ידי הקואליציה שלו, לפני כמה שנים. אני כבר לא זוכרת על מה היה מדובר, אבל שריד כינה את חברי הממשלה/הקואליציה (שהצביעו בעד ההחלטה) בכינוי 'ריקים ופוחזים', ואת נתניהו כינה 'הקברניט הנפחד'. וזה כל כך, אבל כל כך, קולע, גם לאחר כך וכך שנים.
וזה מתאים להכול: לחוק הלאום החדש, שכולל גם פגיעה נוספת במעמדה של הלשון הערבית בארץ; לאיסור הפונדקאות על זוגות להט"בים (נכון שיש בעיות עם עצם הרעיון של פונדקאות, אבל ברגע שמתירים אותה, אין הצדקה למנוע אותה רק מפלח אחד של האוכלוסייה); וגם להתנכלות לרב קונסרבטיבי שערך חופות שהרבנות לא מחבבת; ובטח יש עוד כמה דברים ששכחתי.
אני רואה שהמחאות על העניינים הנ"ל הולכות ותופסות תאוצה (למשל כשמוסדות מכובדים מאוד מצטרפים לשביתה המתוכננת ליום ראשון) – וזה טוב, מפני שזה עשוי להשפיע על הקברניט הנפחד, שנוטה להיבהל מדברים כאלה ולזגזג מהר בחזרה למסלול בטוח יותר. רק נקווה שהריקים והפוחזים לא יפריעו.
ואחרי שיזגזגו בחזרה, שיחשבו מה הם יכולים לעשות במקום לחוקק חוקים מטורללים: שישבו ויהרהרו למשל בשאלה מה אפשר לשפר במוכנות לקראת רעידת אדמה צפויה. זה יהיה יותר הגון ויותר מועיל, ואולי אפילו יתרום להצלת כמה חיים. והרי כל המציל נפש אחת, וכו'.
