באחת התגובות לפוסט הקודם נכתב שזה נראה כאילו אני עכשיו בעסקי עננים. שזה נכון, בעיקר בהתחשב ב-'בין כוכבים', (Interstellar), שעליו כבר כתבתי די והותר. אז כדי להשלים את העננות, הלכנו השבוע לראות גם את 'להציל את מארק וואטני' (The Martian) (שנשאר לבדו על המאדים ושרד כמה שנים על תפוחי אדמה, כאילו המאדים היה באירלנד. וזהירות, ספויילרים. קצת).
אז מה אני אגיד? יחסית ל-'בין כוכבים', בעיניי – אין מה להשוות. 'להציל(וכו')' הוא סרט אופטימי ומותח, עשוי היטב, תכופות גם מאוד משעשע – וגם מזכיר במידה לא מבוטלת את הסרט המצוין על הצלתה של אפולו 13 ; אבל לעומת 'בין כוכבים' הוא נראה לי שטוח במקצת, למרות כל הרי המאדים ומכתשיו. אפשר אולי לסכם את ההבדל בהערה השולית שבמקום השיר של דילן תומס (Do not go gentle into that good night), מתנגנת ברקע של 'להציל' להקת אבבא (ויש לזה, במכוון, אפקט מאוד מצחיק, לא אכחיש). בכלל הפסקול לא מאוד מיוחד ולא נחרת בזיכרון (כלומר, בזכרוני) . או שזה אולי רק אני וטעמי המוזר בשל גילי המופרז, מי יודע.
משהו על קורקטיות פוליטית: ראש הממשלה החדש של קנדה הסביר לאחרונה, כשהציג את ממשלתו עתירת-הנשים, שאחרי הכול, זה 2015. נחמד לראות את זה גם בשני הסרטים האמורים. מי שמצילים את המצב ב'בין כוכבים' הן, בסופו של דבר, שתי נשים. גם ב-'להציל (וכו')' יש לנשים תפקיד מפתח, ושם גם הגדילו לעשות והקפידו שהגברים לא יהיו רק 'לבנים פריבילגים' (אוי, אני שונאת את המונח הזה), אלא גם… ובכן, לא אגלה. אבל זה חמוד להפליא שם, אפילו אם את 'בין כוכבים' אני אוהבת יותר.
ב'להציל' משחקים שניים ששיחקו גם ב-'בין כוכבים' – ומה שנחמד בו מאוד הוא העובדה שאחד מהם, מאט דיימון, מצליח לעשות בו (בתפקיד הראשי) תיקון מושלם לדמות הבעייתית ששיחק ב-'בין כוכבים'. ברור שמדובר רק בסיפורים שאין לקחת אותם ברצינות יתרה – ובכל זאת חשבתי על זה כל זמן ההקרנה: הו, אבל הוא כל-כך, כל-כך השתפר!
בלוגיעדה 