ירֵחים

את ליקוי הירח של הלילה פיספסתי.  שעות לא נוחות לצפייה,  וזה.  אבל באחת אחר חצות,  לפני כיבוי אורות,  עוד ראיתי אותו,  טרם ליקויו,  ממרפסת האמבטיה. אני תמיד אומרת שאור הירח דומה לפנינים,  אבל באחת אחר חצות הוא נראה  כמו יהלום בוהק.  כל כך מאיר.  הסתנוורתי.

הבוקר,  כשקמתי,  התבשמתי מכל הצילומים באתרי החדשות,  בפייסבוק,  אפילו בגוגל פלוס (וכרגיל,  כמי שאינה יודעת לרשום,  אני מתבוננת בתמונות דו-מימדיות ותוהה מהו הדבר העלום הזה שמאפשר לנו לראות בתוכָן את התלת-מימד).  נוכח כל הדיווחים,  הצטערתי שלא כיוונתי את השעון המעורר להרפתקת-שחר.  אף שהבנתי שבארץ העננים קצת הפריעו.  אבל זה כל כך מושך את הלב לדעת שבכל העולם (כמעט) צפו וראו את אותה תופעה.

וזה מתחבר לי לסרט שראיתי ביום שישי בערב (Interstellar),  על מסע-בין-כוכבים לצורך חיפוש כוכב-מחליף-לכדור-הארץ.  הסרט הזה השאיר בי רושם עמוק (בזכות הסיפור,  בזכות הרלוונטיות שלו,  בזכות המוזיקה,  בזכות המיסתורין, בזכות דילן תומס [Do not go gentle into that good night/…Rage, rage against the dying of the light]). אני חייבת לראותו שוב.  מצאתי את הפסקול שלו ביוטיוב.  למעוניינים ולסבלנים אני ממליצה על שש הדקות שמתחילות ב-36:43 .  קטע טורד מנוחה במקצת,  אבל יפהפה ועתיר מסתורין,  כמתבקש.
כאן.

מודעות פרסומת