אי אפשר להתעלם בימים אלה מפועלו של אבי מעוז ממפלגת נועם – אבל כבר נאמר ונכתב על כך מספיק, אין לי כוונה לחזור על הדברים. ובכל זאת, על שם המפלגה שלו, 'נועם', יש לי כמה מילים לומר.
אני לא יודעת מה הביא את המפלגה לבחור דווקא בשם הזה, אבל מניחה שזה קשור לפסוק מספר משלי (ג' 17), "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". בוויקימילון מצאתי פרשנות שעל פיה "דרך התורה הינה ללכת בדרכי נועם ומטרתה הבאת שלום, לנהוג בצורה מכבדת ומנומסת." אני מניחה שאבי מעוז מכיר את הפסוק הזה ואת המדרשים עליו יותר טוב ממני.
לקראת יום הולדתו השלושה עשר ליוויתי את הילד שלי לבית הכנסת שתי שבתות בחודש, כדי שילמד משהו על טקס העלייה לתורה הצפויה שלו. בחרנו בבית כנסת קונסרבטיבי, ואני חוששת שאני התעניינתי בנעשה בו קצת יותר מהילד, ואהבתי ללכת לשם. הכי אהבתי את החלק שבו מחזירים את ספר התורה לארון, ואז כל הקהל (כולל נשים) שר על תורת חיים ועל דרכי נועם ונתיבות שלום, ואף מבקש 'השיבנו ונשובה, חדש ימינו כקדם'. והיות שהיו שם גם נשים ששרו, הסיום הושר בשני קולות. אני אהבתי את השיר הזה וחיכיתי לו תמיד. לא ידעתי מנין לקוחות המילים, אבל מאז שיש גוגל, לא בעיה למצוא.
אני תוהה מה הקשר בין דרכי נועם ונתיבות שלום לבין האמירות של אבי מעוז ואוצר המילים שהוא משתמש בו. אני לא דתית, אבל יש בי לא מעט כבוד ועניין כלפי הדת, ואני מוצאת הרבה יופי בחלק מן הטקסטים שלה. לא מבינה איך אדם מאמין מרשה לעצמו לדבר (על מי שנבראו בצלם!) כמו שאבי מעוז מדבר, ולא יודעת איך הקביעה שאפילו יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, אינה מרתיעה אותו. ומה שהכי נשגב מבינתי הוא איך מי שבאמת מאמין באלוהים בכל מאודו, יכול לחשוב שאלוהים דורש ומקבל את הרטוריקה האיומה שבה מעוז משתמש, ושנחוצים לו – הוא, שברא עולם בשישה ימים – סייעים וסגנים שיעזרו לו לממש את מצוותיו (בהנחה שאלה אכן מצוותיו). מה, אלוהים לא יכול לבד?
לא, כי זה באמת נשגב מבינתי.
בלוגיעדה 