בדיוק ביום העצמאות של ארה"ב השלמתי היום את קריאת ניצב כל הלילות. זה קשור ליום ההולדת הנ"ל משום שצריך איזו שהיא ידיעה די מעמיקה בהיסטוריה האמריקאית כדי להבין את הספר לאשורו. והיה לי לא פשוט מן הבחינה הזאת, כי הידע ההיסטורי שלי הוא לא משהו. אבל ההקדמה והערות השוליים עזרו לי.
בהתחלה היה נדמה לי שהספר הוצא מן התנור לפני שנאפה כהלכה, אבל בסופו של דבר נראה לי שהיה שווה (מאוד) לקרוא אותו, אפילו בתרגומו העברי (התרגום נראה לי באמת בסדר, ונעשה בידי מיכל אלפון) – ואני שמחה שהתגברתי על חששותיי מפני הקריאה על אודות הקלקולים הכבדים שחלו באופיו הנערץ של אטיקוס פינץ'.
לא פעם אני מופתעת להיווכח איך ביקורות על ספרים נתפסות באיזה חלק לא מהותי של הסיפור ועושות ממנו מטעמים (אבל המממ, מחשבה טורדנית: אולי זה בדיוק הפגם גם בביקורות שלי?). כי להציג את הספר כתיאור הידרדרותו של אטיקוס פינץ' אל מחוזות הגזענות השפלה – זה פספוס גדול ועצוב.
יותר משזה הסיפור של אטיקוס פינץ', זה הסיפור של בתו ג'יין-לואיז (התנצלותי על הספויילרים, אני משתדלת לא לחטוא בהם יתר על המידה) – מי שהייתה סקאוט השובבה והנבונה באל תיגע בזמיר, ומי שגדלה בינתיים, אבל לא גדלה מספיק, ולכן צריכה לגדול עוד במרחב שבין העמוד הראשון של הספר לבין עמודו האחרון, ואף להתרגל "לראות את הדברים כמו שהם, לא רק כמו שהם צריכים להיות" (עמוד 243).
ומי שגונב את ההצגה הוא הדוד ג'ק, אחיו הצעיר של אטיקוס פינץ', שמסביר את העניין כולו בחלקו האחרון של הספר, ושנתברך בראייה מעמיקה, בשכל טוב ובחכמת חיים בכמויות מרשימות ביותר (גם אם סגנונו תמוה במקצת).
להרפר לי היה כנראה הרגל לתת לגיבוריה להסביר את הכותרות של ספריה. חבל לפספס את ההסברים האלה. היא הניחה בזמנו לסקאוט להסביר מיהו הזמיר שאין לגעת בו. ובספר הנוכחי, הדוד ג'ק הוא שמגלה מיהו השומר הניצב כל הלילות:
"לכל אדם יש אי, ג'יין לואיז, לכל אדם יש צופה שניצב על משמרתו, והצופה הזה הוא המצפון האישי. אין בעולמנו מצפון קולקטיבי" (עמוד 264).
ואני מתרגמת את זה לעצמי כך: כל אחד צריך לחשוב תמיד בראש שלו ובמילים שלו, ולא בראש ובמילים של מישהו אחר. ואם רואים את זה כך, אפשר אולי גם להבין את אטיקוס פינץ', את סיבותיו, ואפילו את טעויותיו – ולהימנע מלהתגולל עליו בכינויי גנאי צדקניים.
אבל אפילו אם מתגוללים עליו בכינויי גנאי צדקניים – זה לא כל כך משנה. שהרי הוא כבר השיב על כך בעצמו, בעמוד 276:
"אני מוכן שיקראו לי בכל שם שרוצים כל עוד זה לא נכון."
*
[ועוד משהו קטן שכתבתי על הספר בבלוגיעדתי המשרבטת – כאן.]
בלוגיעדה 