בעניין המהומה שבערה ברשת בימים האחרונים, בפרשת בוכריס:
אף שהוקעת הרוע היא רצויה וחשובה (ובנוסף, התחכמויות שנונות הן כיף גדול) – אני תמיד חושבת גם על מה שההוקעה מעוללת למחנה של המוקיעים. ונראה לי שכדאי למחנה הזה להישמר שלא להפוך להמון מתלהם וצדקני ותובע נקמה.
מה שמביא אותי לתרנגולות. אמא שלי נהגה לומר שבני אדם דומים להן לפעמים. תדעי לך, שיננה לי בהקשרים שונים, שזה בדיוק כמו אצל התרנגולות: כשהן מזהות שאחת מהן נחלשה, הן מנקרות בה עד מוות.
לא יודעת מאיפה היא ידעה את זה ולא יודעת אם הידע שלה בעניין עופות היה מדויק. והיא לא ידעה כלום על פייסבוק ולא על בוכריס. ובכל זאת נראה לי שהיה בדבריה גרעין של אמת.
בלוגיעדה 