היום החמישי

(מתוך מאת הימים)

שוד ושבר,  פספסתי אותו.  כבר אחרי חצות,  סינדרלה.  אז הנה, באיחור:

1.  הפרק השבועי של 'שטיסל',  בחמישי בערב בערוץ הראשון:  אני לא מאמינה כמה הסדרה הזאת מוצלחת.  רֶב שוֹלם מלמד את ילדי החיידֶר על תנועת כוכבי הלכת סביב השמש   –  תמונה בלתי נשכחת.  האיש שלי אומר לי:  כבר כל כך התרגלתי לראות את דובל'ה גליקמן עם זקן,  אני כבר לא זוכר איך הוא נראה בלי.   וכמה טוב הוא משחק שם.

2.  ושוב מירה מגן ב-עיניים כחולות מדי, על המילים:  "…אבל צריך לומר משהו אז אומרים,  כשאין קיר להישען עליו עושים מהמילים קיר,  תערובת של טיט וסיד וכלום,  מריחה שמצפה את הריק" (עמוד 180).  זה לא ציטוט משמח,  אבל טוב שיש מי שיודעת לכתוב את זה ככה.

3.  אחה"צ ראיתי שוב חלקים מ-Awakenings ('התעוררות'),  שזה אולי הסרט העצוב ביותר שראיתי מימיי,  ועם זאת אחד האופטימיים ביותר.  כשהרופא (רובין ויליאמס) שואל שם את עצמו איזה מין חבר טוב הוא,  שנתן לחברו חיים ואז לקח אותם בחזרה,  הוא נענה:  אבל לכולנו ניתנים חיים ואז נלקחים מאתנו.  לא זכרתי את המשפט הזה למרות שראיתי את הסרט המון פעמים.  אני אוהבת אותו (את המשפט,  לא רק את הסרט),  כי מה שהוא אומר,  בעצם,  זה שלמרות שמראש ידוע שנפסיד,  זו לא סיבה מספיק טובה לא לנסות.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “היום החמישי

  1. מסכימה לגבי שטיסל, הוא נפלא, ועושה מה שצריך: מכניס אותך לעולם חדש לגמרי ועם זאת מוכר באופן שנוגע בך בדיוק במקומות הנכונים. ולגבי הלנסות למרות שיודעים מראש שנפסיד: אני רואה את זה (החיים) אחרת: ההפסד (הסוף, למעשה) הוא שנותן את הטעם של הניסיון (החווייה).

    אהבתי

  2. הדבר הכי טוב שיצא לי אישית מהפרויקט הזה שלך הוא שאני זוכה לקרוא אצלך כל יום, עונג טהור 🙂 אז בהחלט שטיסל (אני רואה בקודי בקצב שלי…לפעמים שני פרקים ברצף, לפעמים עבור שבוע או יותר עד שמתיישבת לראות) הנאה צרופה, משחק מצוין, לא רוצה שייגמר! ומירה מגן: "כשאין קיר להישען עליו עושים מהמילים קיר" מה שהיא עושה עם מילים זו גאונות פשוט. והמשפט הזה הזכיר לי את אמא שלי משום מה, שמגבבת במלים כדי למלא את הריק. והייתי מנסחת "כשאין קיר להסתתר מאחוריו עושים מהמילים קיר". וואו. והסרט "התעוררות" הזכיר לי נשכחות…ראיתי אותו כל כך הרבה פעמים, וכמוך: בכל פעם שמעתי עוד משהו שפספסתי קודם. ומאד הזדהיתי עם התחושה של הרופא: לא בקטע של "מה הטעם לתת חיים אם יילקחו מחדש?" אלא בקטע של "האם יש לי זכות לעשות זאת, לתת תקווה, תקוות שווא אולי? ובסוף אולי לאכזב? " וכנראה אני שואלת זאת מתוך העולם שלי (עוד אכתוב על כך)…אז תודה על הזווית הספציפית הזאת. ❤

    אהבתי

    • תודה שאת רואה את הקריאה היומיומית אצלי כעונג. אני לא בטוחה שכולם אוהבים את זה, זה אולי תכוף מדי. אני מתנחמת בכך שמדובר בפוסטים קצרים, ומן הסתם אפשר לקרוא כמה מהם בבת אחת, פעם ב-.

      אהבתי

      • בדיוק חשבתי לעצמי (בזמן שקראתי אצל ג'וליאנה) שמי שכותב כל יום כותב קצר יותר…חשבתי על זה מהצד של הכותב יותר מאשר מהצד של הקורא אבל את כמובן צודקת….
        מצד שני אני אוהבת לקרוא גם פוסטים ארוכים – אם הם מענינים וכתובים יפה

        אהבתי

  3. למרות כל ההשמצות – בכל זאת יש פנינים בערוץ הראשון. ובכלל תענוג לפעמים לשקוע בו ברגעי נוסטלגיה. סיבות מספיק טובות כדי לא לסגור אותו.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s