בשעות אחה"צ המוקדמות אתמול ירד גשם. די הרבה. אחרי שפסק יצאה השמש. האור היה כבר מערבי, כזה שמתכונן לשקיעה סתווית בקרוב. הוא האיר את האספלט הרטוב של החניות ואת הברוש בחצר הבניין. אולי זה לא בדיוק ברוש, אבל איזשהו עץ עם עלווה מחטית ענפה. והעלווה הייתה עמוסה בטיפות מים. חלקן צנחו בכבדות לאספלט, והשאר המשיכו להיצמד לעלים-מחטים. והשמש הדליקה את כולן באורה המיטיב.
וככה דלקו לנו מיליוני יהלומים בחצר, עד שהשמש ירדה עוד ונעלמה.
קטגוריה: רסיסים
איך נרדמות
שְאון
הציפורים המתעתדות לישון:
אוקסימורון
שתף
גזוזטרות
כיסופים
מרפסת על הים
אל הים
צופה אל המים
נכספת –
כיסופים אליה
וממנה
(יפו, יוני 2022)
*
מרפסת בקומה ה-13
ערב מעל הים:
הים.
קולו.
צבעיו.
לובן קצף גליו
באור הפנסים
(בת ים, אוקטובר 2022)
שתף
שגרה?
אתמול – חזָרה למסלול ההליכה שעל יד שדה התעופה הזעיר. הסולנום הזיתני שוב פורח במרבדים סגולים. המטוסים הקטנים נוחתים וממריאים לעבר השמש השוקעת. מגרש החניה של המכללה עמוס מכוניות. בקיץ שעבר, כשעמד בריקנותו, הפכה אותו העירייה באופן זמני לקולנוע דרייב-אין והקרינה סרטי ילדים על קיר של אחד הבניינים. כל משפחה (ולא היו רבות) צפתה ממכוניתה, מרוחקת חברתית כנדרש. עכשיו מגרש החניה חוזר לייעודו שבשגרה. החיים הרגילים חוזרים, וזה סימן טוב, לפחות לעת עתה. ימי הקורונה מתחילים להתעמעם בזיכרון. כמעט כאילו לא היו. אבל היו, והיו רעים.
שתף
אי
לבדי
אני אי
צף
במים רבים
שט
אל קץ הימים
בלוגיעדה 