צעדים בשלג

ספרו של גרא גינזבורג,  צעדים בשלג (עם ציורים של איריס קובליו,  בהוצאת אבן חושן) :

כבר בכותרת שלו אני שומעת בירכתי ראשי את הפרלוד של קלוד דביוסי (Claude Debussy) שנושא את אותו השם (Des pas sur la neige,  קישור למטה).  הם כל כך מתאימים:  הנופים המושלגים,  שיש בהם בדידות ומסתורין וצער ויופי,  והכול בשקט גדול.

ואלה 'הוראות הבימוי' של דביוסי לפרלוד שלו :  "Triste et lent"  (=עצוב ואיטי).  ועל הקצב הדרוש הוא כתב:
"Ce rythme doit avoir la valeur sonore d'un fond paysage triste et glacé"

ראזומיחין מהחטא ועונשו נהג לומר על עצמו (בגרמנית) שהגרמנית שלו היא קצת schwach (=חלשה),  וזה גם מה שאני יכולה לומר על הצרפתית שלי,  ובכל זאת אנסה לתרגם איכשהו,  בערך כך:
'הקצב הזה צריך להיות בעל ערך קולי של רקע-נוף עצוב וקפוא'.

דביוסי לא הכיר את גרא גינזבורג,  אבל הפרלוד שלו מתאים לספר הקטן והמיוחד הזה כמו כפפה ליד.

אם כי הספר לא רק עצוב:  יש שם גם הרבה דמיון,  וגם הרהורים פילוסופיים,  וגם לא מעט חיוכים.  במיוחד חייכתי הרבה כשקראתי את 'מדריך תליית הכביסה לגבר' ("תליית הכביסה היא אמנות בפני עצמה" [עמוד 73] –  וגם קיפולה,  אגב).  וגם את ההוראות להכנת מרק ("אתה לא צריך לבשל לפי שעון,  אין רעיון יותר מטופש מזה.  פשוט תטעם לפעמים… ואל תהיה פנאטי…  כי אין בזה שום חוקים כתובים… עכשיו תריח,  תסגור את המכסה,  תכבה את [ה]אש ותשתוק חמש דקות אחרונות.  ואז תגיש" [עמוד 84]).  ואת הסיפור של הטיול עם הכלב בליל ירח ("עזוב את התחרות הזאת.  אל תתחרה.  זאת הבעיה שלך.  לא חייבים להוכיח כלום.  יש לך מה להגיד?  תשאיר משהו.  אחרים יבואו אחריך… גם להם יש מה להגיד" [עמוד 96]).

אבל גם מאחורי הסיפורים המחויכים מתחבא משהו רציני ולא בהכרח שמח,  אם כי שָלֵו מאוד ומלא השלמה.

פסוקו של יום מתוך הספר,  לקחת הביתה?  אולי מה שציטטתי למעלה,  "לא חייבים להוכיח כלום".  או שמא ההערה הארס-פואטית הבאה,  על "משוררת שיודעת לאצור התרגשות גדולה בין מילים בודדות"  (עמוד 54).  זהו.

ורק עוד זה  –  קישור לפרלוד של דביוסי,  כאן.