בכביש מספר אחת בואכה ירושלים, אי שם בין שער הגיא לשורש, נמתח מעל לדרך הראשית גשר חדש שנבנה במסגרת העבודות המסיביות של השנים האחרונות. כשעברתי תחתיו בזמן הבנייה, בדרך כלל תקועה באחד הפקקים המייגעים שהצטברו שם, תמיד תהיתי מה מטרתו. הוא הרי לא מחבר כביש אחד למשנהו, וגם אין היגיון בהשערה שהוא מיועד להולכי רגל, כי דומה שאיש אינו מהלך שם.
עד ששמעתי או קראתי איפשהו שהוא בכלל מיועד להולכי-על-ארבע, כלומר שזה גשר מעבר לחיות, מן היער שבצדו האחד של כביש אחת אל היער שבצידו השני (ושני היערות, כזכור, התרחקו זה מזה מאוד בזמן העבודות על הכביש, כי ההרים נדחקו הצידה). זה הסבר יפה, וכמובן מצית את הדמיון.
בינתיים הסתיימו העבודות, הפקקים התמעטו, והגשר ניצב במלוא תפארתו מעל לכביש. כשאני נוסעת תחתיו אני מנסה לגלות חיות שעוברות עליו ולא רואה: או שהן גבוה מדי מעליי, או שהן עדיין לא התרגלו אליו, או שהן עוברות רק בלילות, או שהעיניים שלי לא משהו.
אבל אתמול חשבתי שיהיה יפה לקרוא לו גשר האיילות. לא יודעת אם יש שם בכלל איילות, אבל נחמד לחשוב עליהן חוצות אותו 'ברגליהן הקלות', אלה שהן 'שולבות בלילות' (וע"ע לאה גולדברג). ואחר כך חשבתי, אם כבר איילות, אז שיהיו במבים, שמדלגים על הגשר ברגליהם הדקיקות כדי לשחק עם הבמבים שבצד השני. ואחר כך האיילות קוראות להם לשוב לצד הראשון, ואז הם כולם נעלמים בתוך היער (כמובן, 'יער' הוא שם קצת מפואר. זה בעיקר חורש). וגם חשבתי שאולי עכשיו, עם הגשמים הראשונים, מתכסה העפר שעל הגשר בצמחייה, וגם הרקפות מוציאות שם כבר את עלעליהן הראשונים, ומתכוננות לשלוף גם את הפרחים מתוך עטיפותיהם. אני רק מקווה שהבמבים לא מזיקים לרקפות.
בקיצור, בשבילי עכשיו זה גשר הבמבים, ולא מאוד מפריע לי שאף אחד מלבדי לא קורא לו כך.
בלוגיעדה 