וישנו גם השיח הזה שנפוץ בגדרות-חיות. לא יודעת מה שמו: יש לו פרחים עדינים, פשוטים, מצטופפים באשכולות. צבעם תכלת. קצה הגבעולון שלהם שעיר ודביק, מה שמכשיר אותם לשמש כעגילי-כאילו של ילדות קטנות. אני זוכרת היטב שהיינו מדביקות אותם על תנוכי האוזניים ומתהדרות בהם עד שנבלו (תוך זמן קצר).
בקצה הרחוב שלי יש גדר חיה כזאת מסביב לחצר של בניין. כשעברתי שם השבוע ראיתי שהחצר מוזנחת: עשבים וקוצים צומחים בה במקום דשא. אולי הם מתכוננים שם לשיפוץ של הבניין, ויודעים שאין טעם בטיפוח הצמחייה עד יעבור זעם. מכל מקום, גם בגדר-החיה זרקה שיבה-של-חוּם: העלים הירוקים מתייבשים בהמוניהם. אבל – מעשה פלאים – פרחי התכלת רעננים כתמיד, בשיא פריחתם. כוח חיים מפתיע ובלתי מוסבר. אלפי תנוכי אוזניים של ילדות קטנות עוד יכולים להתקשט בהם, לפני סופם המר.
בלוגיעדה 
עופרית הכיף קוראים לשיח הזה, והוא באמת לא זקוק להשקייה רבה, אחת לשלושה שבועות, ולכן הוא ממשיך לשגשג גם כשמפסיקים לטפח את החלקה. עצוב לי שמזניחים צמחים, כל כך חבל. אבל אולי באמת עוד ילדות יוכלו לענוד מפרחיו לעגילים, וגם למצוץ מצופו (יש להם צוף מתוק ונעים).
אהבתיאהבתי
אכן, חיפשתי בגוגל ומצאתי, ובהמשך נ*גה צירפה קישור (בתגובה למטה).
אהבתיאהבתי
אני חושבת שאני יודעת על איזה פרח את כותבת, אך לא יודעת מה שמו.
אולי מישהו יפצח את החידה.
אהבתיאהבתי
כמו מניפה פיצחה, ונ*גה הוסיפה קישור למטה (:
אהבתיאהבתי
כמו מניפה ואני כתבנו בדיוק באותו זמן, הייתי צריכה להיאזר בסבלנות.
אגב פעם הכנתי סידור פרחים עם הצמח הזה, עד שהבאתי לבעל השמחה, חלק גדול מהפרחים נשר באוטובוס.
אהבתיאהבתי
ברגע שמנתקים אותם מהענף שלהם, חייהם קצרים מאוד.
אהבתיאהבתי
אני לא זוכרת את עניין העגילים
אבל מכירה היטב את הצמח (אם לזה התכוונת)
https://www.google.co.il/search?q=%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%AA+%D7%94%D7%9B%D7%A3&biw=1097&bih=529&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwj-t6jnsrzOAhWLVhoKHTWYAI8QsAQIGQ
אהבתיאהבתי
בדיוק לזה התכוונתי, תודה.
בשבילי, העגילים הם בלתי-נשכחים (:
אהבתיאהבתי
כבר הקדימו אותי בזיהוי הצמח. זהו צמח תרבות חזק ששימר תכונות הישרדות כמו צמחי בר ולכן גם מסתדר ללא השקייה מלאכותית.
אני זוכר את הבנות שהיו עונדות את הפרחים האלה כעגילים.
אהבתיאהבתי
אכן מסתדר, לפחות בינתיים, אם כי עלי השיח הולכים ונובלים.
אהבתיאהבתי
אני מכירה. מכירה ולא מחבבת בגלל הדביקות והשעירות. בדיוק זה הזיכרון שלי מהצמח הזה….צבעו אכן עדין וחביב מאוד. אבל…אל תגעו בי, אני שעיר ודביק…
אהבתיאהבתי
אבל הדביקות/שעירות היא רק בבסיס הגבעולון, לא?
אהבתיאהבתי
אפשר ללמוד הרבה ולהתפעל משיח שמחזיק מעמד גם ללא טיפוח כלל. אגב גם תבלין הרוזמרין הוא כזה….
אהבתיאהבתי
כן, גם אני חשבתי כך. אפילו פרח יכול להיות מורה (:
אהבתיאהבתי
שמחתי לגלות את שם הצמח המוכר לי מילדותי אבל שמעולם לא ידעתי את שמו. אנחנו היינו עושות עגילים ממחטי האורן, מפרות אספסת אבל לא מהעופרית…
אהבתיאהבתי
גם אני לא ידעתי את שמו. וגם עכשיו אני לא מבינה למה קוראים לו ככה.
אהבתיאהבתי
אז זה מה שמצאתי:
עופרית מלשון עופרת. כך בשמה הלטיני של משפחת הצמח Plumbago וכך בשמו באנגלית leadwort. מי שנתן לו את שמו הזה היה פליניוס הזקן במאה הראשונה לספירה, והערך בויקיפדיה של משפחת הצמח הזה טוען שהסיבה לכך היא אחת מהאפשרויות הבאות:This may have referred to its lead-blue flower colour, the ability of the sap to create lead-colored stains on skin, or Pliny's belief that the plant was a cure for lead poisoning.
מבין העופריתיים יש עופרית אירופית (דווקא) שהיא צמח בר בארץ, ואילו שיח העגילים שלך הוא צמח תרבות. וכך כותב עליו מייק לבנה: המין עופרית הכף שמוצאו מדרום-אפריקה היה מקובל מאוד בגינות, כי הוא תרם לפריחה צבע נדיר – תכלת – ופריחה עשירה בעונה דלת-פרחים.
אהבתיאהבתי
תודה, מניפה! עכשיו נשאר לי רק לי לשאול מה זה ה'כף'. קשור לכף יד או לצוק (כף התקווה הטובה?)?
אהבתיאהבתי
ניחוש שלי: כף התקווה הטובה. כי הצמח מדרום אפריקה.
אהבתיLiked by 1 person
נכון אסתי ! הזכרת לי את השרשראות שהיינו עושות ממחטי האורן. ואת השעון ממקור החסידה. ואת העגילים מפירות האספסת שנראה שממש נועדו לכך. 🙂
אהבתיאהבתי
פרח חביב! לא הכרתי את מנהג העגילים (ואני מתביישת להתוודות שלקח לי המון זמן להבין שזה משחק המילים שעשית בכותרת) – חמוד 🙂
אהבתיאהבתי
אני שמחה שניסית 🙂
אהבתיLiked by 1 person