מן המצולות

סוף השנה פרץ בכל עוזו.  אחרי שנחתתי מן האולימפוס של החתונה חזרתי מהר אל גובה פני הים ומשם,  להוותי,  רק המשכתי לרדת.  יוני ויולי הם חודשים לא קלים בעבודה שלי.  יש מיליון דברים לעשות,  חלקם לא נעימים בעליל.  כמו למשל להודות בכך שיש פריטים בסילבוס שכבר לא אספיק ללמד.  כמו למשל לחבר בחינות (הו,  מלאכה שנואה,  ועל בדיקתן אפילו לא התחלתי לדבר).  כמו למשל לעמוד בגבורה בדרישות הביורוקרטיה החונקת,  לתמרן בין עשרות תאריכים של סידורים וישיבות ודדליינים  –  ואני,  כרגיל,  כמו הארנב של עליסה,  לא מספיקה ולא מספיקה.  את כל זה צריך לנהל פחות או יותר בארשת של שלווה,  כי התלמידים לחוצים לפחות כמוני,  וזה לא יהיה בחכמה להלחיץ אותם עוד יותר.  וחוץ מזה נהיה קיץ,  וזה לא משהו שאני יכולה לשמוח בעניינו.

בלילה,  אחרי 'בּוֹרְגֶן',  אני עוד מנסה לקרוא כמה עמודים בספר,  וכשאני נוכחת לדעת שהוא נשמט מידיי,  אני מכבה את האור ונרדמת.  כלומר,  בשאיפה.  תוך דקה וחצי משהו מעיר אותי: איזה חישוב מנומנם של מה שלא הספקתי לעשות וחייבת להספיק מחר.  חיש-קל אני מתעוררת לגמרי,  ועכשיו,  אם יהיה לי מזל,  אירדם עוד שעתיים.  וחצי.  או שלא.  שאז אוכל להתבשם שוב מקולותיהן הראשונים של הציפורים,  ובבוקר אירָאה שוב כמו ינשוף.

בינתיים,  אירוע משמח:  האקדמיה ללשון העברית פרסמה אתמול תיקונים לכללים הוותיקים של הכתיב הלא-מנוקד.  אין מדובר בחוקים שירדו מהר סיני עם לוחות הברית בזמן מתן תורה,  אלא בכללים שנקבעו לפני כמה עשורים על ידי ועדה זו או אחרת,  והיו לא מאוד מוצלחים,  וגם לא תמיד עקביים.  אחת הבעיות העיקריות שלהם הייתה שלא התירו לייצג את הקמץ הקטן על ידי האות ו',  ולכן דרשו לכתוב:  תכנית, צהריים ואמנים. התוצאה הייתה שאנשים התחילו לדבר על ארוחת ה-tsaharayim שלהם,  ואנשי רוח מסוגים שונים התחילו לקרוא לעצמם amanim,  ועוד בשיא הרצינות.  הוצאות ספרים מכובדות הֵפֵרו חלק מן הכללים הנ"ל בריש גלי,  עיתון הארץ כתב תוכנית עם ו' למרות שזה היה אסור,  ושוועת הציבור עלתה השמימה בשל האיסור לכתוב פירות עם י' (ואיך נדע שהם לא פָּרות?).  אני עצמי עברתי חדשים לבקרים על האיסור לכתוב אמיתי עם י' באמצע,  כי באמת,  כמה אפשר.

יש בעבודה שלי אנשים שעובדים גם באקדמיה ללשון העברית,  ואמרתי להם לא פעם,  בחייכם,  תעשו משהו,  הגיעו מים עד נפש.  הם הבטיחו כמה פעמים,  ואכן בסופו של דבר גם קיימו:  עכשיו מותר צוהריים,  תוכנית,  אומנים,  אמיתי,  פירות ועוד.  הללויה! כמובן,  צריך יהיה ללמוד את הכללים החדשים ולהתרגל אליהם,  אבל לפחות אני אעשה זאת בשמחה.

נו,  אבל עכשיו כמובן הפרלמנט של פייסבוק לא מבסוט.  ובפייסבוק כמו בפייסבוק:  מיד מלחמה.  האקדמיה ללשון העברית כבר מואשמת בכך שהיא מתחנפת אל העם ומוותרת והורסת את השפה.  זה לא ייקח הרבה זמן לפני שיאשימו אותה שהיא מתקרנפת ונכנעת למירי רגב.  את התבטאויותיהם של המלינים הנ"ל בענייני פוליטיקה וחברה אני בדרך כלל קוראת בתשומת לב,  אבל עכשיו אני שואלת את עצמי אם הבנתם בעניינים האלה דומה להבנתם בהיסטוריה של כללי הכתיב. כי אם כך,  אולי מוטב לקחת את כלל דעותיהם  עם קמצוץ של מלח.  שזו בעצם מסקנה שחשדתי בקיומה עוד לפני פרוץ הכללים החדשים.

39 מחשבות על “מן המצולות

  1. ועדיין, מוזר לי לראות את הכתיב החדש עם כל כך הרבה יותר י ו ווים. ישחוק לי את המקשים במקלדת להכניס כל כך הרבה. וגם מוזר לי לאמר אומנים כי זה נשמע לי כמו אוּמנים

    אהבתי

    • זה לא באמת כל כך הרבה. היעדר ההבדל בין אוֹמנים לאוּמנים מטריד אותי פחות מהמילים ה'חדשות' שנוצרות בשל תיקוני יתר – כמו למשל שאמנים רבים קרואים למקצועם amanut.

      אם הוצאות הספרים והעיתונים ילכו עם הכללים החדשים (עד עכשיו לא כל כך הלכו) ויביאו להאחדה של הכתיב העברי, כולם ייצאו נשכרים מזה: נגיע למצב הנורמלי שבו אדם משכיל שמרבה בקריאה לומד את כללי הכתיב אוטומטית מתוך ראיית המילים הכתובות – מה שלא היה עד עתה.

      אהבתי

  2. כל כך שימחת אותי עם הכללים החדשים לכתיב ללא ניקוד שאת לא מתארת לעצמך. לא צוחקת איתך, רצינית לגמרי. ובמיוחד שימחת אותי באישור שנתת לי שאכן לא אומרים AMAN או TZAHARAIM כפי שאומרים חלק מהאנשים ש"מנסים לדבר עברית נכונה". אני בכלל לא מדברת על כל אלה שאומרים (וחלקם גם כותבים, רחמנא ליצלן) "אני יילך", "אני יגיד לו" וכדומה, מצמרר את עורי שוב ושוב.
    אגב גם במעבדי התמלילים וגם כאן בבלוגיות השונות, אין בכלל עקביות בין כתיב מלא לחסר, וכל הזמן מתקנים אותי….התייאשתי מלהבין מתי צריך לכתוב עם ו' או עם י' ומתי בלי…..אוף.
    קיץ, זה נכון – קשה ולא משמח למי שסובל מהחום ובעיקר מהלחות (שהרי במישור החוף/אזור השרון עסקינן). צרותיהן של מורות ומרצות בחודשים האלה ידועות גם ידועות, לא נותר לי אלא לשלוח לך עידוד ואנרגיה מהצד.
    גם צרות השינה שלך מטרידות אותי לא מעט – אי אפשר לחוות איכות חיים אמיתית ללא רצף סביר של שעות שינה (ואני לא מגזימה ודורשת 7-8 שעות רצוף, אבל לפחות 4-5…..). חשבת לנסות לבדוק את העניין הזה? מעבדת שינה או משהו? או שאין לך כוח להתעסק עם זה?
    חיבוק עדה, החזיקי מעמד! ו…לא סיפרת אם ומה את קוראת עכשיו………….

    אהבתי

  3. מודה ומתוודה, פירות תמיד כתבתי עם יוד ושיקפצו לי כל הקווים האדומים המסולסלים שמתחת למילים. אבל יהיה עלי להתרגל לצוהרים וכו'.
    השפה היא דינמית ומשתנה וללא ספק צריך להיות קשובים ולא להתבצר בעמדות קשוחות.
    אולי עכשיו כשאת יוצאת לחופשה תוכלי לישון קצת יותר.

    אהבתי

  4. אני גם כן שמחה על השינויים, ולא מבינה את המלינים, אלא אם כן מלינים ילינו (על משקל haters will hate). מזדהה מאוד גם בעניין הבחינות, עניין מאוס מכל הבחינות (הא), גם מצד המורה גם מצד התלמידים, אלא שטרם נמצא מנגנון אחר. ניגשו אלי תלמידים ובקשו להחליף בחינה בבחינת בית והסכמתי. אלא שכיום לא די בכך: צריך שהאוניברסיטה (קרי המנגנון) יסכים. ולכך נדרשת דרך חתחתים מייגעת והרמתי ידיים. אין כמו סוף השנה להתיש ולעייף ולגרום לך להרים את הידיים עוד בטרם התחיל הקרב. הנחמה היחידה היא שהסוף נראה באופק, לפחות סוף ההוראה לשנה זו.

    אהבתי

    • אין ספק שמלינים ילינו. זה הספורט החביב עליהם, הם כבר לא יכולים אחרת.

      המנגנון והביורוקרטיה אכן מייגעים מאוד, וזה מחריף משנה לשנה. אני משתעשעת לפעמים ברעיון להגיד: עד כאן, אני פורשת. הספיק לי. יותר מדי בלבולי מוח שכביכול משפרים את המצב האקדמי ובפועל רק מספקים תפאורה קוסמטית, מתחתם נשאר הכול כשהיה בין כך ובין כך.

      אני לא רואה את האופק, אבל ההיגיון וניסיון החיים מאשרים לי שהוא אכן שם, ואף יתגלה בסופו של דבר (:

      אהבתי

  5. מעולם לא הצלחתי להבין את ההיגיון של שפות. כלומר, למה מכוניות שנקראות פיג'ו נכתבות PEUGEOT ? מדוע השפות לא פונטיות, נהגות כפי שהן נכתבות? מדוע אני צריך ללמוד שתי שפות נפרדות – האחת כפי שהיא נשמעת, השניה כפי שהיא נכתבת?
    גם העברית סובלת משפע מוזרויות. אני, מבחינתי, הייתי זורק גם אותיות לפח (למה צריך גם ע' וגם א', משהוגים אותן כיום אותו הדבר?) – ובטח סימני ניקוד (מה אכפת לי אם השווא הוא נח, נע, או מרחף?). גם הייתי זורק לפח את הקמץ או את הפתח. מסתפק באחד מתוך שניים: צירה או סגול…

    ה-י' וה-ו' האלה, שהתירו להשתמש בהן – רק ברכה.
    הקמץ הזה, שנהגה אוֹ (כמו במילים אמנות, אניה) הוא רק על תקן של "מכשול בפני עיוור". טוב שהסירו את המכשול והתירו להשתמש ב-ו'.

    אהבתי

    • הרצאה קטנה:
      העיקר בכל שפה הוא הווריאציה המדוברת שלה. הכתב הוא רק ראי, תכופות עקום, של הדיבור. הדיבור משתנה במהירות, לעתים תוך שנים ספורות – ואילו הכתב שמרני ומשתנה באיטיות. השמרנות של הכתב קשורה בסיבות תרבותיות: שום חברה לא יכולה להרשות לעצמה לשנות את שיטת הכתב שלה כל עשר שנים, כי נכסי צאן הברזל הכתובים שלה יהפכו לבלתי נגישים עבור האוכלוסיות הצעירות.

      הכתב הצרפתי משקף הגייה שהייתה בו אי אז. ההגייה השתנתה, הכתב נשאר. עברית, שהיא עתיקה הרבה יותר מצרפתית, סוחבת מאחורי גבה היסטוריה מאוד מסובכת. שיטת הניקוד שלנו מייצגת אולי את הדיבור שהיה לפני יותר מאלף שנה (ואפילו על זה אפשר להתווכח), מובן שאינה רלוונטית להגייה העכשווית – אבל קשה מאוד עד בלתי אפשרי לשנות כתב. נדמה לי שהיחידים שהצליחו בזה באופן מלא הם התורכים. וראה את ה-'עליהום' על האקדמיה ללשון עברית רק משום שוויתרה על כמה כללים בעייתיים שנקבעו רק לפני כשבעים שנה.

      Liked by 1 person

      • ענית בצורה רצינית, על משהו שנכתב בחצי היתול.
        כלומר, ברור לי, שהמצב יימשך כמו שהוא היום. אף אחד לא הולך לבצע שינויים גדולים באף שפה. קצת התאמות קטנות כאן, קצת שיוף עדין שם. אבל כל הספרים וכל ההיסטוריה וכל כתבי הקודש – כל כולם נגד שינוי. וגם המוסדות כולם. נגיד, פקולטות לבלשנות – מה יעשו אם השפה תשתנה להם במשמרת שלהם? 🙂
        אני סתם כתבתי מנהמת ליבי (עם י' אחרי הל'). כלומר, באופן אישי, ברור לי שזה מה שמתבקש: להפשיט את השפה מכל מורכבות, לעשות אותה כמה שיותר נגישה לכולם. יש כאלה שיאמרו, שזה הופך את השפה לדלה. אני לא באמת מציע לקצץ באוצר המילים, למשל. אבל גדולי סופרי השפה האנגלית הצליחו לכתוב את שכתבו, גם בלי לרכון מתחת לשולחן ולבדוק את מינו – כדי לדעת אם כותבים שלושה שולחנות או שלוש שולחנות…
        סימן שזה אפשרי.
        אלא שברור לי, שהשפה העברית (כמו כל שפה, בעצם) תשאר כמו שהיא. אף אחד לא מבצע כאלה מהפכות בשפה. בטח לא, כשהתנ"ך כתוב בשפה הזו. בטח לא בזמן קצר, אם בכלל.
        רק חשבתי בקול רם.
        תודה על ההסבר.

        אהבתי

        • השינויים הגדולים בשפה נעשים מעצמם, לא על ידי אקדמיות למיניהן: הדוברים עצמם משנים את לשונם כל העת תוך כדי (ובגלל) השימוש בהן. לכן שרויות כל השפות החיות בתנועה מתמדת.

          הפקולטות לבלשנות יהיו מאושרות אם השפה תשתנה להם פתאום: יהיה להן כר נרחב לחקירה ודרישה. בין כך ובין כך לא הן ממונות על השינויים, בוודאי שלא על אכיפתם.

          Liked by 1 person

  6. הנה יצא משהו טוב מהשעה הפנויה שלא הגעת לכאן.. והכי אהבתי את הינשוף. אמצא לך למחר כמה ינשופים יפניים. בחיי כמה שזה מתאים לך. כתבת נהדר! ומאד מקוה להתראות מחר (אגב, מחברותיך שאצלנו, אינך יחידה שלא ישנה הלילה לפחות. אז בסוף נעשה ועידת ינשופים ונשקיף מעל כולם על איזו צמרת נחמדת….)

    אהבתי

  7. בעוונותי אודה שלא ידעתי שאסור לכתוב פירות עם י' , כנראה מאז מעולם התעלמתי מהתיקון האוטומטי, נו טוב, לפחות אני צודקת בדיעבד…

    מאחלתלך לחזור לשינה טובה ורצופה בלילה. היתרון כשיורדים ממש נמוך, זה שאחר כך נשאר בעיקר לעלות:)

    אהבתי

  8. אני השתדלתי לכתוב כמו שהאקדמיה רצתה כל השנים,אם אזכור שהיא תיקנה, אתקן ואם לא אז לא.
    גם אנחנו בסיום הלימודים רק בשונה משלך אנחנו גוררים את הבן הצעיר לקו הסיום ,העניין הוא שהוא מתגייס פחות מחודש אחרי בחינת הבגרות האחרונה והוא גם רוצה לעבוד וגם יש לו חברה ראשונה שזה בכלל חגיגה,אני ממש מקווה שנגיע לקו הסיום ב27 ליוני,בחיים ושפויים:-)

    אהבתי

  9. יש משהו משותף לפוסט נקודם (שהשארתי תגובה מנומקת שהתפיידה ) כללים וקודים
    אני חושבת שהשפה משתנה ותשתנה ואין צורך שהאקדמיה ללשון תתיישר או תתעקם אם השינויים . האקדמיה לדעתי כדאי
    שתשמר החוקים שהתבססו בעמל רב על המקרא שבהחלט עקיב ,

    אהבתי

    • אקדמיות מודרניות אמורות לעסוק בלשון ימינו ולא בלשון העבר. אני מתרשמת שדווקא האקדמיה ללשון העברית משתדלת מאוד לבסס את החלטותיה על לשון המקורות. אבל צריך לזכור שגם לשון המקורות אינה אחידה. בכל מקרה הדעה ש'פעם הלשון הייתה מושלמת ועכשיו היא רק מתקלקלת' איננה מקובלת עליי. היא לא הייתה מושלמת מעולם, כי בני האדם שיוצרים שפות ומדברים בהן אינם מושלמים. גם בתנ"ך יש צורות רבות שנתפסות כיום כ'שיבושים', משום שכבר אז אנשים נטו להתבלבל וליצור צורות חדשות.

      אהבתי

    • זה נושא שיש לי אין סוף דברים לומר עליו, ואם אתחיל אני עלול לגרום להצפה חמורה.

      רק אזכיר שההיסטוריה של העברית כל כך עתיקה, שהמחשבה שדוברי עברית היום יכולים להיות בקיאים בתכונות שהיו לה לפני כמעט שלושת אלפים שנה פשוט איננה מעשית. לשם השוואה, ההיסטוריה הכתובה של האנגלית מתחילה רק מן המאה השמינית לספירה, כלומר יותר מאלף שנה אחרי העברית, ובכל זאת גם אנגלים משכילים מאוד לא יכולים להבין בלי תרגום את מה שנכתב בה אז, ואיש אינו מלין בשל כך על הידלדלות האנגלית. שפות חיות משתנות כל העת, אין מנוס מכך. העברית לא השתנתה לאורך תקופה ארוכה משום שהייתה כמעט-מתה, אבל עתה מששבה לתחייה השינויים נמשכים. בדיקה רצינית של הסלנג העברי, למשל, מוכיחה שלדוברי העברית יש תפיסה דקדוקית מרשימה למדי, שאם לא כן לא היו מסוגלים ליצור צורות סלנג היתוליות כגון 'התפוטר' ו'התעפץ' (וגם 'בכייף' עם כ' רפה). רק מי שיש לו כשירות לשונית (גם אם בלתי מודעת) יכול להתבדח על לשונו. נכון שיש בעיה קשה של בורות משלבית – כלומר של מי שיש להם רק משלב אחד ואינם יודעים לתמרן בין המשלבים על פי הנסיבות ולעבור מלשון יומיומית ללשון פורמלית – אבל זו בעיה חינוכית/תרבותית יותר משהיא בעיה לשונית.

      לקינוח אני מוסיפה קישור מאתר האקדמיה ללשון העברית, שם הם עונים לטענות שהועלו נגד החלטתם החדשה:
      http://hebrew-academy.org.il/2017/06/20/%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%91-2/

      אהבתי

        • כן, אבל גם ענייני הכתיב קשורים בהיסטוריה. הכתב המקורי של העברית הוא עיצורי, שהוא יותר עתיק ופחות מתוחכם מן הכתב האלפביתי. את הויתור החלקי על עיצוריותו העתיקה ואת הוספת האותיות שתייצגנה תנועות אני לא רואה ככניעה לעצלות הציבור, אלא כניסיון לשפר: שהרי כתיב אינו אמור להיות חידה, אלא להוות מערכת יעילה וברורה ככל האפשר, שתייצג בצורה הטובה ביותר את הדיבור ואת המחשבה.

          ברור שכשמתרגלים למראה של כתיב מסוים, כל שינוי עלול לצרום ולהפריע לעין, לפחות בהתחלה. אבל אני חושבת שהשינויים הפעם קלים למדי, ושתועלתם עולה בהרבה על נזקם.

          אהבתי

          • קודם כל, זה פוסט עתיק, מלפני עשר שנים כמעט. השינויים של הפעם לא מעלים ולא מורידים בעיני. אני חושבת שמערכת יעילה וברורה לא מייצגת בהכרח בצורה הטובה ביותר את הדיבור והמחשבה שהן לא פעם לא בהירים ולא יעילים ולא זריזים. ושנית, בשבילי השפה היא לא רק כלי, היא קרובת משפחה אהובה שמאד לא הייתי רוצה למחוק את האקצנטריות שלה ואת סגנונה, אני חושבת שהרבה יותר משעשע לתקשר איתה כמות שהיא. כמו בהרבה תחומים אחרים – הנוחות מפתה אבל גם מאבנת ומסיידת (אני בטוחה למשל שאחרי איקס שנים של שימוש בווייז, אנשים יאבדו את חוש ההתמצאות במרחב, יפסיקו להכיר את עירם, וגם יפסיקו לשאול אחרים על הדרך, כלומר יפסיקו לתקשר עם זרים). לכול יש מחיר, כמו שאומרת המכשפה לדייג של אוסקר ויילד. אני מבינה שזה קרב אבוד ואני משתדלת להיות סטואית אבל בסתר לבי כשאני חושבת על זה, אני נראת כמו סבסטיאן הקדוש עם כל החצים הנעוצים בגופו.

            אהבתי

  10. אני לא מסוגלת לכתוב למשל כתה עם י' ויש רבים הכותבים כך, בקושי התרגלתי לכתוב סיפור ולא סִפּוּר , ויש גם הכותבים הסתיר עם י' אחרי ה-ה' ומכירה מישהי שמתעקשת לכתוב את שמה ענבל כך-עינבל…

    ( בקשר לשינה הלא רציפה אולי כדאי לנסות משהו טבעי שטוענים שלא מתמכרים אליו)

    אהבתי

    • את ה-י' לפני השווא הנח האקדמיה כמובן אינה מאשרת גם היום.
      הדור שלנו התרגל בבית הספר לכתוב בכתיב חסר בעיקרו. בהמשך נכנסו כללי הכתיב המלא, והם עברו כמה שינויים. קשה להתרגל לכל דבר חדש, אבל נראה לי שהכללים שחודשו רק יועילו, כי ההתעקשות על הכתיב החסר הולידה את המילים המוזרות שהזכרתי בפוסט.

      בקשר לשינה – אני אשקול את זה, תודה.

      אהבתי

      • רק כעת שמתי לב שכתבתי שינה עם י' ( כנראה בכל זאת מתרגלים , למרות שמבינים את ההקשר במשפט ) ובכל זאת מוזר לכתוב עירה . במקום עֵרה .

        אהבתי

        • אני צריכה ללמוד את הכללים החדשים, לא את כולם אני מכירה, אבל אני לא חושבת שמתירים את 'עירה'. ההיתר החדש מתייחס, אם אינני טועה, לשמות נקביים מסוימים במשקל הזה (זיעה, לידה, ריאה, תיבה) ולא לשמות תואר שנגזרו מצורת הזכר(ער>ערה). נדמה לי שבכלל הספציפי הזה אין שינוי לעומת מה שהיה קודם. אבל – טל"ח 🙂

          אהבתי

  11. תמיד הפרדתי בין כללי כתיב חסר בניקוד, לבין כתיב מלא-מלא כשהמילה אינה מנוקדת.
    למעט אמנות שכתבתי כך בשל ההבדל בין אוֹמנות לאוּמנות.
    ואני עדיין מפסק לפי הכללים הישנים. כיום כידוע האקדמיה וויתרה על פסיקים. כנראה בהשראת השפה האנגלית.

    אהבתי

    • היא לא לגמרי ויתרה על פסיקים, אבל באמת עברה מן השיטה הגרמנית לשיטה האנגלית, שתלויה פחות בעקרונות תחביריים ויותר בשיקול הדעת של הכותב. לפעמים אפשר לזהות את גיל הכותב לפי שיטת הפיסוק שבה הוא משתמש.

      אהבתי

  12. את חייבת להודות שצוהריים זה נראה נורא… ואיך יבדילו בין אמנות לאומנות?
    ואם להיטפל לפרט קטן בפוסט – את רואה בורגן בערוץ 1? הסדרה שודרה כבר מזמן ב-yes, אבל השבוע במקרה 'נפלתי' על ערוץ 1 וראיתי שהחליטו לשדר אותה אצלם… איך שלא יהיה, סדרה מעולה.

    אהבתי

    • אני לא כל כך מודה… זה נראה לי עניין של הרגל.
      יבדילו כמו שמבדילים בין זוגות אחרים של מילים שנכתבות באותו אופן (למשל 'ספר'. למשל 'משמר'): בעזרת ההקשר. וכמו שאנחנו מפענחים, בעזרת ההקשר, אם 'חבל על הזמן' זו מחמאה או קטילה.
      כן, רואה 'בורגן' בערוץ 1 החדש. הם דחקו את זה ל-23:30 בלילה, שזה די מאוחר, אבל בדרך כלל שווה לחכות.
      לגמרי מעולה (:

      אהבתי

  13. חחחח… המלינים כל כך מצחיקים אותי, הם כל כך צפויים – גם בדיונים בשפה האנגלית קיימת אותה תופעה, רק שבאנגלית אין אקדמיה אז מאשימים את המילונים 🙂

    מצטערת לשמוע על נדודי השינה שלך.

    אהבתי

    • במקרה הספציפי הזה באמת נראה לי שהתלונות מופרזות, שהרי מדובר בסך הכול במערכת סימנים מוסכמים שגילה כמה עשרות שנים בלבד, ואין מניעה לשנות אותה, במיוחד בהתחשב בעובדה שרוב הציבור, כולל עיתונות ומול"ות, הצביע בעניינה ברגליו כבר מזמן. סימנים מוסכמים כשמם כן הם: רצוי שיהיו מוסכמים (כמעט) על כולם.
      תודה על הקישור.
      אשר לנדודי השינה: נקווה לטוב. בסופו של דבר, כשעייפים מאוד, נרדמים.

      Liked by 1 person

סגור לתגובות.