על נמלים ואנשים

תשע"ח החלה בקטל המוני,  והוא יושב לי על המצפון.

מאז שובנו מקרואטיה התחלתי לגלות יותר מדי נמלים מסתובבות לי בבית,  בעיקר באזור של פינת האוכל,  שאני קוראת לה כך למרות שאין בה אוכל ואין בה שולחן אוכל,  אלא רק פינה,  חלון,  פסנתר ושידה. נמלים חומות,  די גדולות (כאלה שאפילו אני רואה מרחוק, בלי משקפיים),  זריזות להפליא ועקשניות רצח.  ריססתי פה ושם  –  וללא הועיל:  למחרת הן שוב בשיא פעילותן.

אבא שלי שינן לי כל ילדותי לא להרוג חרקים סתם.  במיוחד לא עכבישים,  שאותם חיבב במיוחד  –  אבל הוא נטה חסד גם לנמלים.  אמנם יתושים הוציאו אותו מדעתו ולכן היו תמיד מותרים בהריגה,  וגם על ג'וקים ברור שאין מה לדבר ולאסוֹר  –  אבל לנמלים,  שהן שקטות וחרוצות,  אסוּר להתאכזר.

ואני באמת משתדלת לא להרוג סתם.  אני תמיד מנסה לגלות מאיפה הן באות ולרסס קצת רק שם,  בתקווה שהשורדות יירמזו ויסתלקו.  אני סומכת על תושייתן המהירה.  אבל בשנים האחרונות זה מסתבך, כי ראייתי התקלקלה, ולכן נדמה תמיד שכל הנמלים,  גם הקטנות וגם הגדולות,  הן זומביות שמסתובבות ללא מטרה ברורה.  אני לא מצליחה לגלות את מסלולן ולא רואה מאיפה הן באות,  וסתם להרוג אותן באמצע המסלול אין טעם  –  כך שהן  נשארות אצלי כל הזמן.

אבל הגדולות החומות האלה של אחרי-קרואטיה באמת הגזימו.  הן שלחו מרגלות  לתור את כל חדרי הבית והתחילו לטייל לי בארונות המטבח,  גילו עניין בלתי מוסבר אפילו במקרר,  ונכנסו מדי פעם לכוסות מים שרציתי לשתות (וברחו בשנייה האחרונה לפני הטביעה). בכלל התקבל בהדרגה הרושם שכל הבית רוחש,  וזה התחיל להיות  מלחיץ למדי.

אתמול בלילה,  א' בתשרי,  נכנסתי למטבח לסיבוב אחרון לפני השינה,  וראיתי אותן מתרוצצות שוב על הדלפק,  ושוב שיירה שלהן ליד חלון פינת האוכל.  חרקתי שיניים והלכתי להביא שוב את התרסיס. התחלתי לרסס פה ושם,  וראיתי תנועה חשודה שלהן גם בתוך השידה.  טפשות קטנות,  אמרתי להן, מה יש לכן לחפש שם?  כבלים שאין בהם חפץ,  חוטים מאריכים,  טרנזיסטור ישן,  תנור מיותר, שתי מכוניות עם שלט-רחוק שראש המשפחה מסרב לזרוק לפח.  למה זה כל כך מעניין אתכן?

מן הון להון מצאתי:  בתוך השידה גיליתי לאימתי קופסת קרטון ישנה שרחשה מאות רבות,  אולי אלפים  (אני לא מגזימה)  של נמלים חומות.  הן פשוט בנו להן קן בתוכה,  עם כל מה שנלווה לזה (העדפתי לא לבדוק יותר מדי).  לרגע חשבתי להזעיק את צוותי החירום של העירייה,  אבל נדמה לי שהם מטפלים רק בדבורים (ולא בלילה).  אחר כך שקלתי להוציא את כל הקופסה לחצר,  עם תכולתה,  אבל הנמלים האלה כל כך מהירות שחציין היו קופצות מתוכה באמצע הדרך ונשארות אצלי בבית, וחציין השני היה משתקע בחדר המדרגות ונכנס לדירות השכנים.  בייאושי התחלתי לרסס,  די באלימות.  הן מיד התחילו לגסוס. אבא שלי לא היה אוהב את זה,  אבל לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר שאפשר לעשות.

אחרי ניקוי וסידור הלכתי לישון.  אמרתי לראש המשפחה שאין סיכוי שאוכל להירדם עכשיו:  אני פוחדת שהשורדות יזעיקו את כל החברות שלהן מכל הארץ ויבואו להתנקם בי על שהרסתי להן את הקן.  ראש המשפחה פקד עליי להירדם תכף ומיד ולא לבלבל את מוחו (ואת מוחי) בהבלים,  ולמרבה הפלא כך גם עשיתי (ע"ע שנת החרופ,  וכו',  בפוסט הקודם). נפלתי שדודה ממלחמות וישנתי כמו שק תפוחי אדמה,  אולי גם בזכות העובדה שהוא הבטיח לי שהיום הוא יבדוק את השידה וישליך מתוכה את כל הדברים המיותרים (כלומר,  בשאיפה, את כל תכולתה).

כשהתעוררתי הבוקר נזכרתי שאמם של הנינים של אמי,  בארה"ב,  הזמינה בשבילם בדואר ערכה לימודית-משחקית על נמלים.  הנמלים הגיעו בדואר אוויר יום-יומיים לפני הקן הלימודי שלהן,  מה שיצר אי-אילו בעיות לוגיסטיות:  איפה הן יגורו בינתיים?  ומה יאכלו?  אבל אֵם-הנינים היא רבת תושייה,  והיא מצאה פתרון כלשהו.  צא ולמד:  מעבר לאוקיינוס מזמינים אנשים  נמלים בדואר  ומשלמים עבורן טבין ותקילין,  ואילו אני,  ברצחנותי המזרח-תיכונית,  משמידה קן שלם שהיה לי בחינם בבית,  ועוד באמצע החג.

מיד בקומי הלכתי לחדר האוכל ובדקתי בדחילו ורחימו:  שקט יחסי בזירת השידה.  אני עוד רואה נמלים אבודות מטיילות פה ושם,  מחפשות כנראה אנה פנה זיוון.  צר לי עליהן ועל ביתן שאבד,  אבל בשום אופן לא ארשה להן לבנות אצלי קן חלופי.  אני תופסת אותן אחת אחת בממחטת-נייר (בלי לקווצ'ץ'!),  אומרת להן:  לא-לא,  בנות, אתן יוצאות עכשיו החוצה,  יש מספיק מקום בחצר    –  ומשליכה אותן אל מחוץ  לתריסולים.  אני מוודאת שהן באמת מסתלקות משם,  ולפעמים אפילו נושפת עליהן ליתר ביטחון,  כדי שלא ייכנסו בחזרה.  לזה אני חושבת שאבא שלי היה מסכים.

ולמרות זאת אני מרגישה רוצחת.

29 מחשבות על “על נמלים ואנשים

  1. עדה, לרונית יש חומר במזרק, שמים טיפה והן נעלמות לשנה לפחות. לא זוכרת איך קוראים לזה אבל בטוח שאפשר להשיג בחנויות טמבור או אפילו בהום סנטר שפתוח בשפיים.
    חוץ מזה מכירה את הספר ״נמלים״ של אורפז? סיפור מדהים

    אהבתי

  2. אוי אוי אוי איזו צרה
    לי יש כזאת עם צרעות,כלומר אני מקווה שעכשיו אחרי שהמדביר בא בפעם השלישית ,כבר יומים שקט,אבל אי אפשר לדעת מה הן זוממות

    אהבתי

    • זה יותר גרוע מנמלים… כי עד כמה שהצלחתי להתרשם, הנמלים האלה באמת מעצבנות אבל לא תוקפניות ולא עוקצות. שיהיה בהצלחה אצלכם.

      אהבתי

  3. אין מה לעשות , גם אני חשה כמוך , אבל כשאין בריאה אין ברירה
    העולם שלהן מופלא והקוםסה מסקרנת אבל האינסינקט הראשוני הוא לרסס
    אם נקרא להן פולשות או מסתננות אולי נאגיד יותר טוב
    זוכרת את משחק הנמלים , בגן היינו נותנים לכל ילד קופסה שקופה ולכל קירותיה צמוד גליל קרטון שחור , ובפנים חול , ובבורר היינו רואים המחילות

    אהבתי

  4. מסתבר שמה שאת צריכה בשביל להירדם כראוי הוא חטיבת נמלים.
    ככה להשמיד נמלים ועוד בערב ראש השנה? מילא סתם ביום חול 🙂
    באחת מהשבתות ישבתי לי בכניסה לבית על המדרכה ופשוט עקבתי אחר הנמלים. חשבתי שיש תכלית בסיורים האין סופיים שלהן וגיליתי שחלקן שיכורות או שזיכרונן אבד והלכו סחור סחור, נזכרו במשהו וחזרו על עקבותיהן. לא נשאו ולו גרגיר אחד של אוכל.
    תהיתי אולי זה יום שבתון שלהן והן חופשיות מעבודה, כך נשבר הדימוי של הנמלה החרוצה והגעתי למסקנה שהן עדר שראה תור ארוך וכולן ממהרות לראות למה כולם מחכים.

    אהבתי

    • לא בטוח, יכול להיות שחלק מן הזמן הן שקועות בחיפושים, וכשהן חושבות שהן מצאו משהו, הן ממהרות לחזור ולהודיע לחבר'ה…

      אהבתי

  5. יצורים מופלאים הנמלים האלה…
    לפני זמן מה ישבתי בשירותים, והסתכלתי על נמלה שהתעקשה לטפס לכיוון התקרה. כל פעם היא נפלה, נעצרה על המגבת התלויה על הקיר. ואז שבה לטפס מעלה. על הקרמיקה, ואז על הקיר, מעלה-מעלה, עד שנפלה שוב. וחוזר חלילה. ותהיתי לעצמי, מה גורם לה לטפס דווקא על הקיר הזה בשירותים לכיוון התקרה? הרי אין שָם דבר. לא אוכל, לא חפצים, לא חורים, לא מחילות. רק תקרה לבנה ואטומה. אז מדוע הנחישוּת הזו?
    אנחנו גרים בבית פרטי, על פני הקרקע, עם גינה. מדי פעם נכנסות נמלים. מין קטע לא ברור. לא ברור מאין הן באות ולאן הן הולכות. יש סוג אחד, גדולות וכהות דווקא, שמתחילות לטייל במטבח רק לאחר רדת החשיכה. כשיש יותר מהן, אנחנו הורגים אותן בחמת זעם. כשיש אחת בודדת, זה תלוי במצב הרוח שלי: אם אני במצב רוח רצחני – אני הורג את הנמלה. אם לא – אני מניח לה. בכל מקרה, אינני נוטל את ידה ומוליך אותה החוצה…
    לפני זמן מה, דיברתי עם אישתי על הנמלים האלה. איך, לעזאזל, הן מצליחות ללכת על קיר מאונך, ואף לנוע הפוכות, על התקרה? מה עם כוח הכבידה? כאשר מסתכלים על שממית, למשל – רואים את כריות ההדבקה בקצות אצבעותיה, אז אצלה העניין מובן. אבל נמלה? הרי כל הרגל שלה היא סוג של מקלון דקיק ביותר. כיצד נצמד המקלון הזה לתקרה, באופן שמחזיק את משקל גופה של הנמלה? אני בטוח, שיש לזה הסברים מדעיים, מכריות הדבקה ועד זיזים מיקרוסקופיים – אבל כשאני מסתכל עליה, אינני יכול שלא להתפעל ממעשה הבריאה.

    אהבתי

    • הן באמת מעוררות התפעלות מהרבה בחינות. ייתכן שחלק מן הזמן הן עסוקות בחיפושים – מקורות מזון, מקומות מחיה, חומרי בנייה לקן שלהן… ולמתבונן מן הצד זה נראה כאילו שהן מתרוצצות בלי תכלית.

      אהבתי

  6. מצטרפת להקסמותך מהנמלים. בשבוע שעבר ראיתי נמלת-קציר גוררת בדל סיגריה. איחרתי לפגישה שלי כי הייתי חייבת לעקוב אחריה קצת.
    וגם אצלנו היתה שנה מנומלת במיוחד, ואני מצטרפת למי שהמליץ על המזרק. אני רכשתי את החומר בחנות שנקראת הגרעין. יש במזרק פיתיון טעים שהנמלים לוקחות לקן ומאכילות בו את המלכה מה שמחסל את הקן. זה עדיין מוות בהרעלה, אבל משום מה זה פחות מעיק לי על המצפון.

    אהבתי

    • זה הורג רק את המלכה, ואז השאר מסתלקות, או שכולן מתות? כי אם זו האופציה השנייה, אז לא נראה לי שזה עדיף בהרבה על מה שאני עשיתי. אני חושבת שהן התנחלו בשידה כי לא היינו בבית והן הרגישו שהבית שלהן. עכשיו שאני פה, אשגיח עליהן שלא ישתוללו (:

      אהבתי

  7. לא יודעת איך להקל על יסורי המצפון שלך, כי גם אני לוקה בהם כשאני מחסלת עשי קמח, רימות זבובים ויתושים. אחותי מסרבת להרוג גם ג'וקים, ומוציאה אותם החוצה.
    באשר לצד המעשי, עזר לי מאוד כשהייתי שמה מעט אבקה נגד קרציות של כלבים בכניסה לקן. יש לנמלים נטיה לעקוב זו אחר זו (שביליהן המפורסמים), וכולן עוברות באותה אבקה, וכן, מתות.

    אהבתי

    • יש גם שמועות על נפלאות הקינמון בהקשר הזה. אולי באמת צריך שאנסה פעם.
      בעניין הג'וקים: כבוד לאחותך. לולא הייתי פוחדת מהם כל כך, ייתכן שהייתי מנסה גם אני להוציא אותם החוצה. אבל הם גם מהירים מדי בשבילי, אין סיכוי שאצליח.

      אהבתי

  8. השקפת עולמי היא שביתי הוא מבצרי.על כן כל פולש מעולם חסרי החוליות זוכה לנחת ידי ואמצעיה. גם כל מיני זוחלים ודרי פח אשפה זוכים לכיבוד חינוכי. למעט שממיות המתקבלות אצלי בברכה, כי הן עושות את העבודה מבלי שאזדקק אני למחוץ איזה יצור חי.
    ולגבי נמלים – הן צריכות מגע עם האדמה. בדקי מהו בביתך הקשר לאדמה ממנו הן נכנסות וסתמי אותו (והייתי מרסס גם בסביבתו ולתוכו ליתר בטחון).
    בהזדמנות זו מאחל שנה טובה, שינה טובה, וכל השאר.

    אהבתי

    • אני לא גרה בקומת הקרקע, כך שהנמלים כנראה נכנסות דרך מחילות בתוך הקירות, או פשוט דרך החלונות. אני עוקבת (:
      תודה.

      אהבתי

  9. אוי מסכנה, גם מכת נמלים וגם בסוף יסורי מצפון על הריגתן!
    לנו היו כמה וכמה מתקפות נמלים (דווקא זעירות) בשנים האחרונות, ורק הדברה ממש (ממדביר מקצועי) בסוף פתרה את העניין, ואפילו היינו זקוקים ל"רענונים" שהיינו זכאים להם במשך חצי שנה מיום ההדברה הראשון. הפסקתי לרחם, אני מזמינה את המדביר כל חצי שנה (פלוס רענונים). אין ברירה, והמצפון לי די נקי משום מה.
    אגב לפני המדביר ניסיתי המון דברים – לשתול גרניום, ולוונדר, לפזר קינמון במגירות ועל השיש, לפזר ציפורן (התבלין)…..הנמלים לא קראו שזה מרחיק אותן.
    ולשאלתך בתגובות – החומר שבמזרק הורג את המלכה, ומרגע שהיא מתה כל הקן בעצם מושמד. אז ההבדל היחיד בין זה לבין מה שאת עשית, הוא שהטבח התרחש אצלך מול העיניים ולא באיזה קן מרוחק ונסתר………..
    שנה טובה עדה, עם מצפון נקי. כמו שהנמלים לא היו אוהבות לו היית פולשת לקן שלהם ומתחילה להתרבות אצלן, כך גם לך מותר לכעוס על הפלישה הגדולה שלהן אלייך

    אהבתי

  10. כל כך שיעשת אותי עם הצער בעלי חיים הזה… אני לגמרי חסרת רגש כלפי נמלים, והסיפור שלך הזכיר לי את אותה פעם שהבחור הטבעוני שאז יצאתי אתו (לפני שלושים ומשהו שנה) צעק עלי והאשים אותי בג'נוסייד כי אחרי שרחצתי כלים אצלו בדירה, עשיתי את מה שלמדתי מאמא שלי בעניין הנמלים שיצאו לטיול קבוצתי על המשטח שליד הכיור…

    עכבישים, לעומת זאת, אני לא הורגת, כי הם לא מזיקים ולא מפריעים והם שימושיים כי הם אוכלים חרקים אחרים שכן מפריעים. וחוץ מזה הם טווים כאלה רשתות יפות!

    (לא שיש לנו כאן נמלים – אני רק זוכרת אותן מהארץ. כאן זה עניין של זבובים מפעם לפעם, דבורים, ועכבישים. ובעלי ממש טוב בלקחת זבוב או דבורה בכף היד ולשים אותם מחוץ לחלון.)

    אהבתי

  11. האמת שאני מצטרפת לתחושתך , אבל "הורגת" אותן כי אין ברירה כנראה . אצלנו על השיש היו הרבה נמלים זעירות מאוד ובקושי הצלחנו להפטר מהם וכבר ציינתי פעם בעבר שלאחר שאני שוטפת אותן עם זרם המים בעיתון שלהן ודאי כתוב שהיה "צונאמי"
    שנה טובה , עדה !

    אהבתי

  12. ישנם זנים חדשים של נמלים, שלא מכיר את כל שיטות ההדברה ושום דבר לא מרתיע אותו.
    אחד הזנים נקרא נמלת האש.. לא רק שלא חוששת מכלום, אלא גם עוקצת, עקיצה כואבת שנשארת כמה וכמה ימים ולילות ארוכים.. קראתי עליהן ומסתבר שאצלן בשבט- כל נמלה חושבת עצמה מלכה (אין פועלות..) ומביאה מליוני צאצאים חדשים לעולם. זו מכת מדינה . מעניין מה היה לאבא שלך לומר על נמלים אלו? לבטח היה מסכים להשמידן אם תמצא הדרך!!!

    אהבתי

    • גם אני חשבתי עליהן, קראתי עליהן פעם והצבע התאים… אבל כנראה זה לא הן, כי הן לא עוקצות ולא אלימות, רק שתלטניות ומעצבנות.

      אני מניחה שגם אבא שלי היה מסכים שלפעמים אין ברירה. הא ראיה שבכל הנוגע ליתושים לא הייתה בעיניו שום ברירה: הוא הרג אותם בלי לחשוב פעמיים.

      אהבתי

סגור לתגובות.