על גאולת נשמות ונפשות

כיאה לעונת השנה,  אני לא לגמרי בקו הבריאות בשבועות האחרונים.  צננת שהסתבכה,  חום עולה ויורד,  היעדרויות מהעבודה פה ושם,  והיום עוד בדיקות ומסקנות ותרופות חדשות.  חזרתי בערב מבית המרקחת,  די שקועה במחשבות טורדניות,  כששני אברכים צעירים שעמדו ליד דוכן על המדרכה וחילקו משהו לעוברים ושבים, ניסו לפנות אליי בדברים,  מן הסתם לצורך גאולת נשמתי.  לא הייתי במצב הרוח המתאים לגאולה ולכן התעלמתי מהם והמשכתי ללכת,  כאילו לא ראיתי ולא שמעתי. אבל דווקא ראיתי אותם היטב מזווית העין והשתעשעתי במחשבה שהם מן הסתם אומרים לעצמם שאני זקנה מבולבלת ו/או חירשת,  ושהיות שכך אין טעם לבזבז עליי דיבורים נוספים.  לפעמים נוח כשחושבים עלינו כך ואחרת,  זה עשוי לחסוך הרבה זמן של הסברים או ויכוחים.

ואז נזכרתי שדווקא יש לי פינה רכה בלב לטובת גאולת-נפשות. היות שאני עדיין בשוונג של שירים יווניים,  שעליו דיווחתי בפוסט הזה,  מצאתי לאחרונה ביו-טיוב שיר עוד יותר יפה (אם כי פחות עממי ופחות טיפוסי-יווני) מה- S'agapo של  Alkistis Protopsalti ,  והוא נקרא   –  ובכן  –   "גאולת הנפש היא דבר גדול מאוד"    (I sotiria tis psychis ine poly megalo pragma) .  מעבר לעובדה שהשיר נהדר (אף כי יש לי מושג קלוש בלבד על מה שנאמר בו),  נדמה לי שאין ויכוח בנוגע לאמיתות הכותרת (המופיעה גם בפזמון החוזר),  תהיה הפרשנות בעניינה אשר תהיה.  מן הסתם גם שני האברכים היו מסכימים.

אז שתהיה השנה המתרגשת עלינו טובה מקודמתה.  יש להניח שגם קצת גאולה לא תזיק לאף אחד.

הנה.