גַּם אֲנִי
מְגַלְגֶּלֶת אֶת הָאֶבֶן שֶלִּי
בְּמַעֲלֶה הַמּוֹרָד.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶאַפְסִיד
אֲבָל שוֹאֶבֶת נַחַת לֹא בְּרוּרָה
מִן הַדְּבֵקוּת בַּמַטָּרָה.
לוּלֵא הַמְּרִירוּת
שֶמְּחַלְחֶלֶת בַּסְּדָקִים
יָכֹלְתִּי אֲפִלּוּ לָשִיר
הַלֵּל
לַמְּתִיקוּת.
הייתי אפילו אומרת שאת מתכתבת עם הפוסט שלי על דודה אנט, אבל אפילו צער אצלך, אפילו כשהוא עוטה צבעים מיתיים, לא פוצע.
אהבתיאהבתי
לא חשבתי על אנט, אבל עכשיו שאת אומרת…
(לא פוצע את מי?)
אהבתיאהבתי
לא פוצע לא בהקשר של המושא, אלא כשם תואר. יש בך השלמה מרככת, את מצליחה אפילו לשאוב נחת מן הדבקות. בקריאה שניה, בחלק השני של השיר המרירות בכל זאת מחלחלת בין הסדקים, והמתיקות נזכרת אבל נשארת מחוץ לסף. אני חוזרת בי. כן פוצע. אוי.
אהבתיאהבתי
גם אני חשבתי על דודה אנט….
אהבתיאהבתי
אוהבת את השירים שלך עדה! ומזדהה עם השיר, יכולה למצוא בתוכי הדים למה שאת מתארת, ואני אפילו חושבת שזה סוג של אושר, אם אפשר לשים את המרירות קצת בצד.
אהבתיאהבתי
אני שמחה שאת מזדהה.
אולי לא לגמרי אושר, אבל איזו שהיא שביעות רצון.
אהבתיאהבתי
כולנו כל הזמן דוחפים את האבן שלנו בעליות ומגלגלים אותה במורדות. מרוצים שעשינו את המוטל עלינו כמו דודה אנט, ולפעמים גם קצת נהנים.
אהבתיאהבתי
במיוחד בקטע שאפשר לגלגל אותה למטה במורד (:
אהבתיאהבתי
אולי יש נחמה בעבודה סיזיפית, היא אינה מותירה מקום למחשבות טורדניות.
אהבתיאהבתי
זה נכון. במיוחד בימים אלה שאני שקועה בבדיקת עבודות ומבחנים (ולא עומדת בזמנים), לא נשאר לי הרבה מקום בשביל שום דבר אחר.
אהבתיאהבתי
בדרך אפשר אכן לחזות במופע פאטה-מורגני, כאילו אין מדבר. וכל החושים בחושי שמחה, כאילו לא ייעמדו המים לבסוף ותחלחל פנימנו חרדה. ובכל זאת, אם כל חיינו נצלול בחזיון נעים, הלוא חיינו נעימים.
אהבתיאהבתי
חושים בחושי שמחה, זה יפה. וגם הצלילה בחיזיון הנעים. והלאה החרדה (:
אהבתיLiked by 1 person
המרירות מחלחלת בין הסדקים….אבל בכל זאת זה שיר די רגוע ושלו. איזו השלמה ניבעת מן המלים….אפילו חיבה למצב ולמטלות הסיזיפיות….
אהבתיאהבתי
כמעט (:
אהבתיאהבתי
מדויק ונוגע …
אהבתיאהבתי
תודה, פועה.
אהבתיאהבתי
קאמי לא מטיף להלל, רק להנאה מהניצוצות, אז אתם באותו הראש
אהבתיאהבתי
כל עוד אנחנו מגלגלים אותה, והיא לא מתגלגלת על ראשנו – דייני.
אהבתיאהבתי