כשאני חוזרת וכותבת על דברים אחרים מאלה שבאמת יושבים לי על הראש, זה מייבש קצת את המוח, וכל מה שהוא מפיק יוצא מיובש, וזה לא מאוד משמח, וצריך אולי להתחיל לטפל בזה, אבל הטיפול כולל פירוט מדוקדק של כל מה שכן יושב לי על הראש, והוצאה של כל הדברים המדאיגים והמרגיזים והמעליבים מתוך העטיפות הקטנות והמעצבנות שלהם, ופרישתם לאור השמש החמה, ועיסוק בכל מיני התקטננויות מגוחכות, ואז אני אומרת לעצמי, נו באמת, עוד מעט את בת כך-וכך שנים, אין לך משהו יותר חכם ובוגר לעשות, והתשובה היא שבטח שיש לי, ואז אני יושבת ועוברת על עוד קובץ שהוגש לי לבדיקה וקוראת עוד מאמר מלומד, ואז אני כותבת עוד פוסט על משהו אחר, ועוד יום עובר, ועדיין לא כתבתי על הדברים שבאמת יושבים לי על הראש, וזה מייבש את המוח, וכל מה שהוא מפיק יוצא מיובש, וזה לא מאוד משמח, וצריך אולי להתחיל לטפל בזה, אבל הטיפול כולל פירוט מדוקדק וכו' וכו', וחוזר חלילה, ועם הקוראים הסליחה,
aren't we all like that. And probably will never change. You did say it better than I could have, though.
אהבתיLiked by 1 person
היי אחותי (:
אהבתיאהבתי
מכירה היטב את התחושה הזאת: את השאלה המופנית כלפי עצמך: מה את קטנונית עכשיו? למה להיכנס לזה בכלל? ואולי אפילו: אוף יתחילו עכשיו התגובות המעצבנות והאינסופיות ואין לי כוח לזה……
ובכל זאת, אני אישית מחכה תמיד למוצא פיך – ויהיה זה ציור או שיר או חוויית קריאה או צפיה בסרט או (ובעיקר) כל הדברים המדאיגים והמרגיזים והמעליבים האלה – גם כי מעניין אותי וחשוב לי לדעת מה מדאיג ומרגיז ומעליב אותך אבל בעיקר כי חשוב לי שתכתבי אותם….שלא יתבשלו ויתססו בתוך המעטפות הקטנות האלה….. (חיבוק – ואיפה לעזאזל יש אייקונים כאן בוורדפרס הזה?!?!?!)
אהבתיאהבתי
לדעתי יש כאן רק אייקונים בודדים שמיתרגמים אוטומטית מתוך סימנים מוסכמים שאת מקלידה (למשל סוגריים-נקודתיים לחיוך).
אכן, יש סכנת תסיסה בתוך העטיפות, אני מודעת לה. מצד שני, יש דברים שמתאימים למגירה יותר מאשר לבלוג. ומצד שלישי, יש דברים שאין לי כוח לכתוב אפילו בשביל המגירה. נראה איך זה יתגלגל.
ותודה.
אהבתיLiked by 1 person
כתוב נפלא!
לו היה זה המעגל היחיד שבו אני מסתובבת…
אהבתיאהבתי
תודה. ואת יודעת – אחת האופציות שחשבתי עליה בשביל כותרת לפוסט הייתה: במעגל.
אהבתיאהבתי
תמיד יהיה משהו חכם יותר שאפשר לעשות, אז מה בגלל זה לא נעשה את הדברים הפחות חכמים? נעשה!
יש זמן לענבים וזמן לצימוקים וכל אחד מהם טוב בצורתו הרעננה או המיובשת.
אל תחסכי מאיתנו גם את מחשבותיך המיובשות, כי מה שבעיניך יבש, יכול להיות שלנו יהיה לגמרי הפוך.
אהבתיאהבתי
אה, תודה. במיוחד על האמרה המקסימה הזאת: זמן לענבים וזמן לצימוקים (:
אהבתיאהבתי
אני לגמרי עם שלי. אנא כתבי הכל 🙂
אהבתיאהבתי
זו אסתי מהנייד…
אהבתיאהבתי
היי אסתי מהנייד (:
נראה, תודה.
אהבתיאהבתי
האם יגיע גם הרגע הזה שבו תוכלי לכתוב את מה שבאמת יושב לך על הראש, או שרק כשגם זה יתיבש אפשר יהיה לכתוב? אני גם כן מרגישה לפעמים חסומה, מסיבות אחדות. אבל כמו שכבר אמרו לפני, לפעמים גם הפכפוך הדקיק הזה שכן יוצא משחרר לחץ, וודאי מענג אותנו.
אהבתיאהבתי
אני באמת לא יודעת. בינתיים זה לא מתקדם. ותודה.
אהבתיאהבתי
ואיכשהו, בלי להגיד בדיוק מה, אז כתבת.
בלי לרדת לפרטים הקטנים, איווררת.
וזה יפה באמת המעגליות הזו שבראש,
שנתת לה צורה בטקסט גם.
אהבתיאהבתי
תודה, מיכל.
אהבתיאהבתי
אני כ כ והכי אוהבת את עלי השלכת היבשים, הם כל כך שונים זה מזה ואין אחד דומה למישנהו והם כל כך מכמירי לב
פעם שמעתי את פרופ יורם יובל אומר בטלויזיה שמה שהכי חשוב שיושב לבן אדם על הלב, הוא דווקא יוצא מהפסיכולוג מבלי לומר את הדבר,
אהבתיאהבתי
באמת אפשר לחשוב על תוצרי המוח המיובש כעל עלי שלכת (:
תודה.
אהבתיאהבתי
משהו חכם ובוגר יותר? המממ… להכיר בזה שיש לך צורך נפשי עמוק לבטא דברים שמסתובבים לך בראש/מציקים לך בנשמה/וכו' זה בעיניי חכם ובוגר. להתעלם מהדברים האלה כאילו הם לא חשובים – אוקיי, לפעמים מוכרחים להתעלם לזמן מה כי יש לנו מחוייבויות סותרות, אבל לאורך זמן זה לא בריא לדעתי.
אהבתיאהבתי
אני לא מתעלמת, אני רק לא כל כך רוצה לכתוב עליהם בבלוג. אבל בגדול את צודקת. כל מה שאנחנו בורחים מפניו ימשיך לרדוף אותנו.
אהבתיLiked by 1 person
אה, אם זה עניין של לא לכתוב עליהם בבלוג, אז זה סיפור אחר. חשבתי שאת מכריחה את עצמך לא לכתוב עליהם בכלל, אפילו לעצמך.
אהבתיאהבתי
טוב, למען היושר, גם למגירה לא מתחשק לי (: זה לא שאני מכריחה את עצמי לא לכתוב על זה למגירה – זה שאני צריכה להכריח את עצמי כן לכתוב על זה למגירה (:
בקיצור: בורחת. לא בחכמה.
אהבתיאהבתי
אז כנראה כן הבנתי. ואני בהחלט מזדהה, מכירה את הבריחה הזאת. ויודעת מנסיון שלאורך זמן זה לא עובד.
בהצלחה עם הדרבון העצמי.
אהבתיאהבתי
עדה, עליתי על זה: את הויסלבה שימבורסקה שלנו!
אהבתיאהבתי
הו, אילן גבוה. הא כיצד?
אהבתיאהבתי