בגלמודיות

שקיעת יום קיץ מהביל על שפת הים:
ברצועת חוף נידחת-למחצה,  כמעט ריקה מאדם,  נותר כיסא פלסטיק צהוב נטוע במים הרדודים.
הגלים הקטנים מלחכים את רגליו הקצרות בדרכם אל החוף ובהִשָּאֲבָם חזרה לים.
משענת הגב שלו שבורה,  וכך גם אחת ממשענות היד:  הוא שְׂבַע-ימים ושְׂבַע-קרבות. או שמא רק שְׂבע-גלים.
גם לוּ היה שם מישהו,  מן הסתם כבר לא היה רוצה לשבת בו.
וכך הוא נשאר: כיסא צהוב וריק בתוך המים המאפירים,  גבו אל צוקי-החוף,  פניו הַיָּמָּה, צופה לבדו אל השקיעה.