שני קצרים מבלוג השרבוטים שלי:
תחילה, מתוך Elizabeth is Missing של Emma Healey:
כשהמספרת שוכחת איך מסדרים את הסכינים והמזלגות בעת עריכת השולחן, ואומרת:
"It's such a little thing – knowing where to put cutlery – but I feel like I've failed an important test. A little piece of me is gone" (pp. 60-61).
אוי, אלוהים.
*
וחוץ מזה, קשור או לא קשור, גם זה:
מלכודות
בִּצְמָתִים שֶׁל זִכְרוֹנוֹת
אוֹרֵב הָעֶצֶב;
עִתִּים
מֵרִים רֹאשׁוֹ
לְשֶׁמַע בֶּכִי שֶׁל תִּינוֹק
אֲשֶׁר עוֹלֶה בַּלַּיְלָה
מִן הַבַּיִת הַסָּמוּך;
אַךְ גַם
כְּשֶׁהַתִּינוֹק שָׁב וְנִרְדָם
נוֹתָר הָעֶצֶב
שָׁם
כה יפה ועדין
אהבתיאהבתי
כמה יפה ונכון השיר שכתבת והתנחמתי שהעצב נשאר שם ולא פה.
גם בציטוט יש כל כך הרבה מן האמת. המשקל שאנו נותנים לדברים מסוימים בשלבים מסוימים של חיינו, הוא לפעמים מגוחך.
אהבתיאהבתי
אמנם כבר הגבתי שם אבל גם כשקראתי שוב כאן – זה הרגיש כמו בוקס בבטן.
והשיר….כן, גם הוא מעורר בי שוב את העצב שעדיין לפעמים חי ממש מתחת לפני השטח
חיבוק
אהבתיאהבתי
להפסיק את העצב לא מספיק להפסיק לשמוע את התינוק, צריך משהו יותר עליז לסלק את העצב..
אהבתיאהבתי
הקטע מהספר ממש שובר לב. והשיר גם כן. נגעת בי, שוב, עדה חברתי.
אהבתיאהבתי
העצב שבשיכחה והעצב שבזכרון.
אהבתיאהבתי
תודה רבה לכולכן – איריסיה, שלי, אמפיארטי, אסתי (כנראה) האלמונית, רותי (גם על השיתוף) ומניפה.
אהבתיאהבתי
איזה שיר נוגע ללב ויפה. בהחלט יש לך את זה.
אהבתיאהבתי
תודה, אמאלא.
אהבתיאהבתי