כשהייתי ילדה, רציתי להיות סופרת שמציירת בעצמה את הציורים לספרים שלה. בין כל הדברים שלא הבנתי אז, היה גם זה: שלא בכל ספר יש ציורים.
בינתיים עברו השנים, ואני כבר לא ילדה, וכולם יודעים שאני גם לא סופרת. לצייר התחלתי ללמוד רק לפני שנים ספורות, וגם ציירת לא נהייתי.
לאמור: לא זה ולא זה, אף לא זה.
אז בלוג.
בלוגיעדה 
חיפשתי את האיור לרשומה הזו. 😐
וזו תמצית ההתבגרות: לראות את רשימת הדברים שכבר אף פעם לא תהיי הולכת ומתארכת.
אהבתיאהבתי
נכון. ואיך יהיה איור אם לא נהייתי ציירת?
אהבתיאהבתי
קראתי הבוקר את כל ההספדים על רונית מטלון, סופרת שכתבה רק כשהיה לה ספר שלם בראש, מתפוצץ לצאת. נשמע לי נכון וראוי. גם לי אין ספרים בראש, וציורים אולי הייתי יכול לעשות קו-פרודוקציה עם זוגתי שתחייה, אז בלוג הוא תחליף לא רע. אשרינו שיש כזה דבר.
אהבתיאהבתי
מסכימה שאשרינו. ממש.
אהבתיאהבתי
יש את הידיעה התמימה והברורה הזו של הילדות שהיא כל כך צלולה וחד משמעית שקשה אחר כך להבין איך לא חתרנו וניהלנו את חיינו כדי להשיג אותה.
אני רציתי להיות וטרינרית.
אהבתיאהבתי
היתה לי פאזה 'וטרינרית' גם כן. לא זוכרת אם לפני או אחרי 'עיתונאית'.
אהבתיאהבתי
לא היו לי פאזות, זה מה שידעתי שאהיה….
אהבתיאהבתי
הי יש פה דפוס, גם אני רציתי להיות וטרינרית! וגם עיתונאית מתישהו, אבל הכי מוקדם בחיי רציתי להיות בלשית פרטית
אהבתיאהבתי
ובסוף נהיית צוללת עם כרישים! 🙂
אהבתיאהבתי
ספוילר להזהר. כבר הוצאת ספר שירים מאוייר על ידך.
אהבתיאהבתי
נכן, שכחתי. אם כי למען הדיוק, לא הוצאתי, אלא המשפחה ערכה, לכבודי, בסוד. לא הייתה לי יד בזה (:
אהבתיאהבתי
תגדירי ציירת וסופרת.
וכמו שאסתי כתבה, יש לך ספר שירים מאויר שאני מאד אוהבת ואף אמרתי לך זאת.
אהבתיאהבתי
נכון, אסתי הזכירה לי. ראי תגובתי לתגובתה, כאן למעלה. ותודה.
אהבתיאהבתי
מבחינתי את סופרת וציירת ואני תמיד ממתינה לקרוא משהו חדש שכתבת או לראות ציור או רישום שהסכמת לשתף איתנו.
אהבתיאהבתי
תודה על האמון שאת נותנת בי (:
אהבתיאהבתי
מזלנו!
אהבתיאהבתי
בלוגים זה באמת מזל 🙂 תודה.
אהבתיאהבתי
אבל רגע, את כותבת בבלוג, ולפעמים גם מוסיפה איורים, אז יצא בסדר, לא?
אהבתיאהבתי
טוב, לא ככה תיארתי לי… אבל יצא לא רע (:
אהבתיאהבתי
כן, להתבגר זה ׳לותר על הגביע׳ כמו שהגדיר זאת בלוגר אחר. להסתפק ולשמוח בהשגים הצנועים שלנו. וכיף שיש בלוג!
אהבתיאהבתי
באמת כיף. יופי של המצאה.
אהבתיאהבתי
אהבתי 🙂 ואני מזדהה, אם כי אצלי היה רק החלום להיות סופרת, בלי האיורים – ידעתי שאני לא יודעת לצייר, רק לא ידעתי כמה צריך להשקיע בכתיבת ספר, וכמה שלא אצליח למרות נסיונות חוזרים ונשנים.
אז בלוג 🙂
אהבתיאהבתי
לגמרי בלוג 🙂
אהבתיLiked by 1 person
עם ההתפכחות, לעולם צריך להשאיר פינה קטנה של תקווה… 🙂
אהבתיאהבתי
בדיוק. חלקת אלוהים הקטנה שלי.
אהבתיאהבתי
לא זוכרת שרציתי להיות משהו. זוכרת היטב שרציתי לא להיות רופאה או אחות. גישה שהיא כמו ביטוח נגד אכזבות וחסרונותיה עימה.
אהבתיאהבתי
ואני לא זוכרת אם דיברנו על זה אז או לא. מן הסתם כן.
אהבתיאהבתי