דרך סדק צר בגדר הלבָנה הסתנן אל החצר כובע-הנזיר הכתום מן הגינה של השכנים. באמתחתו הביא עמו כמה עלים ירוקים. אבל אני יודעת: כמו השועל בכרם הענבים, גם הוא היה זעיר בהגיעו, וגָדַל רק אחרי שהשתחל פנימה. כל מוֹשֶבֶת חבריו נותרה מעבר לגדר, אבל הוא כבר לא ישוב לשם.
בלוגיעדה 
נהדר!
אהבתיאהבתי
תודה, ואת הרי מכירה אותו.
אהבתיאהבתי
אוי, עצוב לי. ואין לי שום מושג אם זו כוונת המשוררת, אבל אני חושבת גם על ישראבלוג…
אהבתיLiked by 2 אנשים
האמת שבמקור זה פשוט פרח שראיתי בשבוע שעבר אצל איריס-איריסיה בחצר, ליד הגדר, וניסיתי לצייר אותו, והיא אמרה: 'ועכשיו תכתבי עליו בבלוג!'
אבל כשכתבתי את השורה האחרונה פתאום אמרתי לעצמי, גם אני, 'ואללה. מזכיר לי משהו.'
עצוב שם כבר הרבה זמן. אבל לפעמים אני חושבת שישרא הוא כמו הבן דוד האובד באופרת סבון: פתאום הוא מפציע שוב ומוכיח שהוא עוד חי וקיים. יש לו כנראה כוחות חיים חזקים מאוד.
אהבתיאהבתי
מקסים. ולהשוות פרח לשועל…….מקורי:) ועכשיו קראתי את את התגובה שמעלי – ופתאם גם אני חשבתי עלייך כעל הפרח שחדר לכאן מישראבלוג , כל חברייך עדיין שם….אבל בעצם תמיד תוכלי לחזור לשם, והאמת שהסיכוי גדול יותר שכולנו נעבור אחרייך לכאן…
אהבתיאהבתי
תודה. תראי את תגובתי ל-לי למעלה.
האמת שקשה לדעת מה יהיה. משברים כאלה כבר היו גם קודם, ונפתרו איכשהו ברגע האחרון.
אהבתיLiked by 1 person
סקרנות
אהבתיאהבתי
וחקרנות.
(אתה לא מאשר תגובות?)
אהבתיאהבתי
לי הזכיר הפרח שלא ישוב אל חבריו את השיר של ביאליק על עציץ פרחים העומד על אדן החלון בבדידותו וכל חבריו שם בגן
כתבת יפה.
אהבתיאהבתי
אוי, נכון. תודה, נגה.
אהבתיאהבתי
אני תמיד מחבבת את האאוטסיידרים, ולכן אני מחבבת את הפרח הזה!
בשנה הבאה הוא כבר לא יהיה לבד. הזרעים שלו יתפזרו סביבו, ויהיו לו חברים-אחים-ילדים פרחים 🙂
אהבתיאהבתי
הידד לאופטימיות! (:
אהבתיאהבתי
נראה לי שכובע הנזיר כבר מזמן לא זכה לתשומת לב כזו 🙂 ובכל מקרה, דימוי נהדר.
אהבתיאהבתי
תודה. ואני בכלל חשבתי שקוראים לו כובע הגמד, למזלי תיקנו אותי מבעוד מועד.
אהבתיאהבתי
הציור מקסים 🙂 וגם הכתוב. לא חשבתי על הדימוי של ישראבלוג, אבל חשבתי על הרבה דברים אחרים מהחיים, שנכנסים אלינו כמו הפרח הזה ואז מתרבים וגדלים בלי שנרגיש והופ הם חלק מחיינו (כמו הבלוגיה 🙂
אהבתיאהבתי
אכן, ותודה!
אהבתיאהבתי
באמת יש בתיאור הזה משהו עצוב אבל גם משהו הרפתקני. אהבתי. ד"ש מכובעי הנזיר שלי.
אהבתיאהבתי
ד"ש בחזרה מכובע הנזיר ההרפתקני (:
אהבתיאהבתי
למה עצבות? בעיני זו סקרנות, לראות מה קורה שם מעבר לגדר
אני מתפעלת מכך שכל דבר עושה לך השראה. זה מזכיר לי את עצמי בעבר.
אתמול , בדרכי לעבודה, "גנבתי" פרחים מגדר חיה ,באדום וסגול ( לא יודעת את שמם, אבל הם נהדרים) שהסתננו לרחוב ונתפסתי בקלקלתי, כי בדיוק הבעלים של המקום יצא וראה אותי נאבקת עם הגבעולים העקשניים. נכון מדובר ברשות הרבים ובכל זאת היה מביך. שאלתי אם זה בסדר והוא השיב בחיוב.
וכיוון שכך המשכתי כעבור מספר בתים קטפתי גם פרחי כובע הנזיר ( היה חסר לי כתום בזר ) 😊 , עכשיו אני מוטרדת מדוע לא חשבתי לצייר אותם. 😢
אהבתיאהבתי
אז ציירי אותם עכשיו. או מחר (:
אהבתיאהבתי
יפה!
ואם לא די בכל היופי שכתבת עליו, אז הוא גם מושך אליו פרפרים לבנים. אבל זה יקרה בשנה הבאה אחרי שיתרבה ויצדיק את הכינוי שלו: צמח שתלטן, עשב שוטה.
אהבתיאהבתי
בינתיים הוא די בודד. נחכה ונראה. תודה.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שהוא פרח אכיל,תוכלי לברר את זה ואם יתגשמו נבואות הזעם והוא יתרבה, יהיה לך יופי של קישוט לסלט 🙂
אהבתיאהבתי
אבל זה לא בחצר שלי. אני אגיד לבעלת הבית (:
אהבתיאהבתי
כובע נזיר הוא גם שם כל כך יפה (זוכרת את הפוסט שלך על החוטמית הזיפנית).
וחייכתי למקרא התגובה שלך למעלה, על בן הדוד באופרת הסבון שמסרב למות.
אהבתיאהבתי
נכון, במקרה של כובע הנזיר אין שום בעיה טרמינולוגית.
אהבתיאהבתי
יש לי בגינה כובע נזיר שהרוח כנראה נשאה את הזרעים שלו אלי. הוא באמת דומה לכובע נזיר.
אהבתיאהבתי
הוא מתאים לשמו ושמו מתאים לו (:
אהבתיאהבתי
הוא יפה, וכפי שאת רואה השלמתי פערים
אהבתיאהבתי
אני רואה ושמחה שכך.
אהבתיאהבתי